המכון הבין-לאומי לחקר השואה
האנציקלופדיה של הגטאות
+ חיפוש במאגר
ויילון (Wieluń)
מקום לפני המלחמה: עיר נפה במחוז לודז' (Łódź), פולין
מקום בזמן המלחמה: ורטלנד
מקום לפני המלחמה: עיר נפה במחוז לודז' (Łódź), פולין
מקום בזמן המלחמה: ורטלנד
ערב פרוץ המלחמה ישבו בוויילון כ-4,200 יהודים שעסקו בעיקר במלאכה והיה להם איגוד בעלי מלאכה משלהם. כמה מיהודי העיר עסקו בענף התחבורה והקימו קו אוטובוסים בין ויילון ללודז'. מוסדות העזרה ההדדית של קהילת ויילון נתמכו בחלקם בכספי העירייה. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו חדרים, בית אולפנא של "המזרחי", בית ספר לבנות "בית יעקב" ובתי ספר יסודיים. הספרייה היהודית הייתה מוקד לפעילות תרבותית.
בשלהי שנות השלושים גברה האווירה האנטישמית בעיר והגיעה לעתים לכדי יידוי אבנים וסכנת פוגרום.
ב-1 בספטמבר 1939, היום הראשון למלחמה, נהרגו רבים מתושבי ויילון בהפצצות כבדות. פליטים יהודים שהגיעו אליה לאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים בספטמבר 1939 שוכנו בבניין בית המדרש.
בנובמבר 1939 נאסרו בעיר כמה מאות יהודים ופולנים, בעיקר מקרב האינטליגנציה, ושולחו לבית הסוהר רדוגושץ' (Radogoszcz) שליד לודז'. באותה העת החלו הגרמנים בגל של הוצאות להורג. יהודים רבים נלקחו לעבודת כפייה, בין היתר בבנייתה של ברכת שחייה שהתקינו לעצמם הגרמנים ממצבות בית העלמין היהודי שהחריבו.
ב-1940 רוכזו מרביתם של 4,000 יהודי העיר בגטו; הגטו לא הוקף גדר, והיו יהודים שאף הוסיפו להתגורר מחוצה לו. יהודי ויילון נהנו בדרך כלל מחופש תנועה יחסי בעיר, והדבר הקל עליהם להשיג מזון. בעיר הוקם יודנרט בראשותו של ליפשיץ. רוב תושבי הגטו הועסקו בעבודות מחוץ לגטו והיו גם חטיפות תכופות למחנות עבודה בגרמניה.
בידודם של יהודי ויילון החמיר באביב 1941, כשהושלם גירושם של תושבי העיר הפולנים ובמקומם התיישבו גרמנים. המצב הוחמר עוד יותר בראשית 1942. ב-6 בינואר תלו הנאצים בפומבי עשרה יהודים שנבחרו באקראי מתושבי הגטו.
גירוש יהודי ויילון החל באפריל 1942, עם העברתם של 2,000 מתושבי הגטו ליעד לא ידוע. כעבור כחודשיים נרצח יושב ראש היודנרט ליפשיץ. לקראת חיסולו של הגטו הועברו אליו יהודי העיירה הסמוכה פרשקה (Praszka). אקציית החיסול נעשתה ב-23-22 באוגוסט 1942 בפיקודם של קציני הגסטפו גרוסמן, ריכטר ואחרים. בתחילה נרצחו החולים שהיו מאושפזים בבית החולים. שאר היהודים נצטוו להתייצב בכיכר העיר ומשם הובלו לכנסייה המקומית והוחזקו בה ארבעה ימים. אנשי מינהל גטו לודז' בפיקודו של הנס ביבוב (Hans Biebow) עשו בהם לאחר מכן סלקציה ובחרו מהם עובדים לעבודת כפייה. שאר תושבי הגטו נרצחו בחלמנו.