המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בויילופולה סקשינסקיה כ-550 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה. בעיירה פעלו ארגונים ציוניים.
עם הכיבוש הגרמני בתחילת ספטמבר 1939 ברחו עשרות צעירים יהודים מהעיירה מזרחה. קצתם הגיעו לגליציה המזרחית, ואחדים מהם הוגלו בקיץ 1940 לתוך ברית-המועצות.
יהודי העיירה חויבו בעבודת כפייה ובתשלום כופר כספי ותנועתם הוגבלה. הקשר בין בעלי מלאכה ורוכלים יהודים ובין כפרי הסביבה, שעליהם הייתה פרנסתם של יהודים רבים, נותק.
ב-1940 הוקם בעיירה מטבח ציבורי מטעם יס"ס, וניתנה עזרה חומרית לנזקקים. בסוף 1940 וב-1941 נחטפו עשרות מיהודי ויילופולה סקשינסקיה למחנה עבודה בפוסטקוב (Pustkow). אנשי גסטפו מדמביצה (Debica) נהגו לשדוד רכוש של יהודים בעיירה.
באביב 1942 נאסר על היהודים לגור במקומות מסוימים בעיירה, והם אולצו להתרכז בכמה סמטאות. הגטו לא נסגר, אך על תושביו הוטלו הגבלות תנועה חמורות.
ב-26 ביוני 1942 הובלו יהודי ויילופולה סקשינסקיה לגטו ברופצ'יצה. כ-50 חולים וקשישים נרצחו בעיירה לפני היציאה לדרך.