המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Wieliczka, ילדים במסיבת פורים, 1942.
ארכיון יד ושם, 5353/186

לאחר מלחמת העולם ראשונה חיו בוייליצ'קה כ-1,100 יהודים – כ-15 אחוזים מתושביה. הם התפרנסו מתעשייה, בעיקר בענפי המזון וההלבשה, והיו בהם בעלי מפעלים, בעיקר בענפי המלח, המזון והעור. היהודים בה הסתייעו באיגודים מקצועיים, בבנק סוחרים ובקופת גמ"ח בעיירה פעלו ארגוני סעד וצדקה מסורתיים. הסניף המקומי של ארגון צנטוס דאג לילדים נזקקים. בתי ספר עבריים של רשתות החינוך "תרבות", "תחכמוני" ו"יבנה" וכן תלמוד תורה בפיקוח אגודת ישראל העניקו חינוך יהודי. כמו כן פעלו בעיירה חוג דרמה וקורסים ללימוד עברית, והיו שתי ספריות יהודיות ואגודת ספורט. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, ועשרות מחבריהן השתתפו בקיבוצי הכשרה. ב-1918 וב-1919, בפרעות שעשו איכרים מוסתים, נפצעו 11 יהודים, כמה מהם קשה, ונבזז רכוש רב.
ב-1933 הוקמה בווייליצ'קה "חזית הנוער האנטי-נאצי", וכל המפלגות היהודיות הצטרפו אליה. בין היתר אסף הארגון כספים למען פליטים יהודים מגרמניה.
ערב הכיבוש הגרמני חיו בווייליצ'קה כ-300 משפחות יהודיות. בתחילת ספטמבר 1939 עזבו רוב היהודים את העיירה. ב-12 בספטמבר 1939 הגיעו אנשי גסטפו לעיירה ורצחו 32 גברים יהודים ביער סמוך. הגברים היהודים הסתתרו בעקבות הרצח או ברחו מהעיירה. בסתיו 1939 נחטפו מדי פעם קבוצות של יהודים לעבודת כפייה, ורכוש רב נשדד. היהודים נצטוו לשאת סרט לבן עם מגן דוד ולקוד לפני כל גרמני.
בסוף 1939 מונתה ברוניסלווה פרידמן לראש היודנרט, שהורכב בתחילה מנשים בלבד, משום שלא היו בעיירה גברים יהודים. היודנרט שילם כופר לגרמנים וגייס נשים יהודיות לעבודת הכפייה. עם הזמן החלו גברים לשוב לעיירה ונלקחו לעבודת הכפייה. אלו שלא יצאו לעבודה, שילמו ליודנרט בתמורה. כמו כן הוקם שירות סדר יהודי.
ב-1941-1940 הגיעו לווייליצ'קה אלפי פליטים יהודים, בעיקר מקרקוב. רבים מהם היו משכילים. בשלב זה צורפו ליודנרט גברים. בשנה זו נשלחו בני נוער יהודים למחנה עבודה בפוסטקוב (Pustkow). היודנרט סיפק להם מזון ובגדים.
במאי 1941 הוקם בווייליצ'קה גטו ובו כ-7,000 תושבים. בסוף 1941 פעל בעיירה סניף של יס"ס. ב-1942 עמד בראש היודנרט עורך הדין ד"ר לודוויג שטיינברג. בסדנת מלאכה שהקים היודנרט עבדו כ-700 יהודים וייצרו בין היתר בעבור הורמכט. בעזרת מרכז יס"ס בקרקוב ארגן היודנרט מרפאה ושני מטבחים ציבוריים. בפברואר 1942 סייע סניף יס"ס בעיירה לכ-1,200 בני אדם.
ב-22-20 באוגוסט 1942 גורשו לווייליצ'קה יהודים מיישובי הסביבה. הדרכים מן העיר נחסמו. כדי להסיח את דעתם של היהודים מן הגירוש הקרב ובא, נחנך בעיירה ב-24 באוגוסט בית חולים יהודי.
ב-25 באוגוסט 1942 כיתרו את וייליצ'קה כ-300 אנשי יחידת מבצע גרמנית ויחידת משטרה פולנית. ב-26 באוגוסט נרצחו ברחובות העיירה 11 יהודים; 113 חולים הוצאו מבית החולים היהודי ונרצחו ביער קוז'יה גורקי (Kozie Gorki), וכ-40 רופאים ואחיות נרצחו בבניין היודנרט, לאחר שהתכנסו לאספת מחאה על היחס כלפי החולים. באותו יום הוטל על היהודים לשלם כופר נוסף במצרכים ובכסף. מאות צעירים שחששו מחיסול יזמו יציאה מאורגנת עם בני משפחותיהם למחנות עבודה שונים, ובהם פרוקוצ'ים (Prokocim) ופלשוב (Plaszow).
בערב הוטל על היהודים להתאסף למחרת בבוקר ליד תחנת הרכבת בוגוצ'יצה (Bogucice). למחרת, 27 באוגוסט, גורשו 9,000-8,000 יהודים למחנה המוות בלז'ץ. כ-700 זקנים הובלו במשאיות לקוז'יה גורקי ונרצחו שם.
בוייליצ'קה נשארו 128 בעלי מלאכה ובני משפחותיהם – כ-280 בני אדם בסך הכל – וכן כ-600 צעירים. ב-28 באוגוסט 1942 שולחו בעלי המלאכה ובני משפחותיהם לעיירה הסמוכה סקווינה (Skawina), שבאותו יום התקיימה בה אקציה. בווייליצ'קה נמשכו החיפושים והרצח של יהודים מסתתרים עד 29 באוגוסט.
שש מאות הצעירים שולחו ב-30 וב-31 באוגוסט 1942 למחנה פלשוב ולמחנה רוזוודוב (Rozwadow), שעל יד סטלובה וולה (Stalowa Wola).