המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשנות השלושים של המאה העשרים התגוררו בוויירושוב כ-2,400 יהודים שעסקו בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. בקרב היהודים פעלו המפלגות הציוניות, הקומוניסטים הפולנים ומפלגת אגודת ישראל. עם הארגונים הציבוריים נמנו איגוד הסוחרים היהודים ואיגוד בעלי המלאכה. עם מוסדות החינוך היהודי נמנו בין היתר בית ספר לבנות של "בית יעקב" וישיבת "שפתי צדק". ארגוני נוער ציוניים קיימו שיעורי ערב בעברית.
עם פרוץ המלחמה עזבו יהודים רבים את ויירושוב, אך קצתם חזרו אליה בלית ברֵרה אחרי הכיבוש, ומספר היהודים בה הגיע ל-1,700. כבר ב-3-2 בספטמבר 1939 רצחו הכובשים הגרמנים כמה עשרות יהודים, ומיד החל גם שוד הרכוש. בראשית נובמבר 1939 נאסרו רבים מאנשי האינטליגנציה הפולנית והיהודית, ובהם חברי הנהלת הקהילה היהודית, ושולחו לבית הסוהר ברדוגושץ' (Radogoszcz), ליד לודז'. נתמנה יודנרט בראשותו של יוסל יידווב (Jedwab). תפקידיו היו להכין רשימות של האוכלוסייה ולספק כוח אדם לעבודת הכפייה. הוטלו תשלומי קונטריבוציות.
באביב 1941 החל גירוש יהודים למחנות העבודה באזור פוזנן (Poznan) על-פי רשימות שהכין היודנרט. בעקבות השילוּחים והבריחות פחת במידה ניכרת מספר הגברים בוויירושוב. הגירוש הגדול האחרון למחנות באזור פוזנן היה באביב 1942.
בספטמבר 1941 הוקם בוויירושוב גטו סגור, קטן מאוד בשטחו ומוקף בתיל דוקרני. שירות הסדר היהודי שהקים היודנרט אכף את איסור היציאה מהגטו. מומחים יהודים שהיו דרושים לגרמנים הורשו לגור בצד הפולני של העיירה. מקצת תושבי הגטו הועסקו מחוצה לו, וכך עלה בידם להשיג מזון באורח בלתי לגלי. הנותרים בגטו סבלו חרפת רעב. פליטים ומגורשים הוסיפו להגיע לגטו, אבל שטחו הלך וצומצם לטובת פולקסדויטשה שהובאו לעיירה, והצפיפות בו הלכה וגדלה. בסך הכל התגוררו בגטו כ-2,000 בני אדם.
חיסול הגטו החל ב-23-21 באוגוסט 1942. לצורך כך הובאו לעיירה יחידות גרמניות של ה ס"ס והמשטרה, ואנשיהן נעזרו גם בגרמנים תושבי המקום ובמשתפי פעולה לטווים. בתחילת המבצע נחטפו גברים בריאים ושולחו למחנות עבודה באזור פוזנן. למחרת היום רוכזו יתר תושבי הגטו בתוך הכנסייה ששכנה מחוץ לגטו ובבניין המקווה. בסלקציה שנעשתה במקום נלקחו כמה גברים ונשים לגטו לודז'. במהלך הסלקציה רצחו הגרמנים 107 יהודים. היהודים הנותרים הוסעו לאחר מכן במשאיות למחנה ההשמדה חלמנו ונרצחו שם.