לפני מלחמת העולם השנייה חיו בוולושצ'ובה כ-2,700 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה. בעיירה פעלו שלושה בנקים יהודיים, קופת גמ"ח וחברות סעד ורווחה אחרות. בוולושצ'ובה היו בתי ספר יהודיים אחדים וכמה קבוצות ספורט, ופעלו בה סניפים של מפלגות ציוניות וחלוציות, של הבונד ושל אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את ולושצ'ובה בשבוע הראשון של ספטמבר 1939. הם החלו מיד לחטוף יהודים לעבודות כפייה, הטילו עליהם תשלומי כופר, הגבילו את חופש התנועה שלהם וציוו עליהם לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. לוולושצ'ובה נהרו אלפי פליטים מיישובי הסביבה. בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר 1939 העבירו אליה הגרמנים כ-300 יהודים משצ'קוצ'יני (Szczekociny), ובסוף 1939 הגיעו מאות מגורשים מלודז' וכ-200 יהודים מאזור פוזנן.
היודנרט של ולושצ'ובה הוקם ככל הנראה בשבועות הראשונים לכיבוש. רוב חבריו נתמנו מקרב ועד הקהילה האחרון ובראשו עמד ראש הקהילה, לנדאו. ליד היודנרט הוקם שירות סדר יהודי.
בסוף 1939 פרצה בקרב הפליטים מגפה של טיפוס הבהרות, ועל-פי דרישת השלטונות הגרמניים הוקם בתוך ימים ספורים בית חולים, ואחר כך הוקמה גם מרפאה.
בתחילת 1940 ובמשך השנה התקבל סיוע מארגון הג'וינט בוורשה, אך עזרתו נפסקה עם הקמת הגטו בוורשה. ארגון טא"ז סייע בתרופות. ב-1942-1941 סייע ליהודי ולושצ'ובה גם ארגון יס"ס.
מטבח ציבורי שהפעילה מחלקת הסעד של היודנרט סיפק מאות ארוחות ביום.
בפברואר 1940 הגיעו לוולושצ'ובה 440 יהודים מוולוצלווק (Wloclawek).
הגטו בוולושצ'ובה הוקם ב-10 ביולי 1940. לגטו הוקצה רובע דל, קטן בשטחו, ונדחסו בו כ-4,000 יהודים בצפיפות קשה. במשך קיץ 1940 נשלחו מאות מיהודי ולושצ'ובה למחנות עבודה מחוץ לעיירה. האחריות על התייצבות העובדים הוטלה על שירות הסדר היהודי. כנגד כל עובד שלא התייצב, היו הגרמנים חוטפים שוטר יהודי.
כל היהודים הכשירים לעבודה גויסו בפברואר 1942 לעבודה בוולושצ'ובה או במחנות מחוץ לה. באפריל 1942 ישבו בוולושצ'ובה ובסביבתה 4,277 יהודים, ובהם 1,654 פליטים.
בקיץ 1942 נשלחו יותר מ-150 יהודים למחנה העבודה סקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna). בספטמבר 1942 גורשו לוולושצ'ובה כ-600 יהודים מכפרים בסביבה.
גטו ולושצ'ובה חוסל ב-3 באוקטובר 1942, כשגירשו הגרמנים כ-5,000 יהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה.
בוולושצ'ובה נשארו 180 יהודים, רובם גברים. הם רוכזו במחנה עבודה קטן וניקו את הגטו. שוטרים גרמנים ירו בהם למוות ב-14 בדצמבר 1942.
