המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בזבלודוב כ-2,000 יהודים – כשני שלישים מתושביה. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בזבלודוב פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות והבונד, והיו בה מוסדות דת, חינוך ותרבות, ובהם תלמוד תורה, בית ספר עברי וספרייה יהודית.
בתחילת ספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לעיירה והחזיקו בה כמה ימים. במחצית השנייה של החודש, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הועברה העיירה לשליטת הצבא האדום. בימי השלטון הסובייטי הולאמו חנויות פרטיות או נסגרו, ובעיירה נפתחו קואופרטיבים. בתקופה זו זרמו לעיירה פליטים יהודים רבים ממערב פולין.
ב-27 ביוני 1941 חזרו הגרמנים וכבשו את זבלודוב, ומיד עם כניסתם העלו באש את בית הכנסת העתיק ובניינים אחרים והתעללו ביהודי העיירה, ובהם גם רב הקהילה, הרב יוחנן מירסקי. בימי הכיבוש הראשונים נמלטו רבים מיהודי זבלודוב לביאליסטוק ולעיירות אחרות. אלה שנותרו בזבלודוב הצטופפו בבתים המעטים שנותרו לפלֵטה לאחר ההפצצות הכבדות. הם חויבו לשאת טלאי צהוב, תנועתם הוגבלה, חלק מרכושם הוחרם, וקצתם גויסו לעבודות כפייה.
בינואר 1942 רוכזו יהודי העיירה בגטו במבנים של בית חרושת נטוש. בפקודת הגרמנים הוקם יודנרט, ובראשו הועמד שמעון ויסוצקי. בגלל הצפיפות והרעב נפוצו בגטו מחלות מידבקות. במרס 1942 הועברו רבים מהיהודים לגטו פרוז'נה, (פרוז'ני) (Pruzana) ושטח הגטו בזבלודוב צומצם.
מסוף אוקטובר 1942 תוגברה השמירה על הגטו, ובתגובה החלו צעירים בגטו, שעמדו בקשר מתמיד עם המחתרת בגטו ביאליסטוק, להכין תכניות בריחה ומקומות מסתור. ב-2 בנובמבר 1942 הובלו יהודי הגטו בעגלות לביאליסטוק, שבה רוכזו יהודי הנפה, וב-21 בנובמבר 1942 גורשו משם למחנה ההשמדה טרבלינקה.
רובם של המסתתרים ושל מי שנמלטו בדרך נתפסו והוצאו להורג.