המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Zdunska Wola, נשים עובדות בתפירה בגטו, 1941-1942.
ארכיון יד ושם, 807/2
Poland ,Zdunska Wola, שוטר יהודי עומד לפני בית.
ארכיון יד ושם, 793/5
תליית יהודים בגטו, ארכיון יד ושם 1597/6

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בזדונסקה וולה קרוב ל-10,000 יהודים – יותר משליש אוכלוסייתה. בין שתי מלחמות העולם התפרנסו היהודים בעיקר ממסחר ומתעשיית הטקסטיל. בעיר פעלו ארגונים של סוחרים ותעשיינים והוקמו בה בנקים בבעלות יהודים. אגודת ישראל הייתה דומיננטית בחיים הפוליטיים של יהודי העיר, וכן היו פעילות בהם המפלגות הציוניות והבונד. בזדונסקה וולה פעלו בתי ספר יסודיים של "יסודי התורה" ושל "בית יעקב" וגם של רשת "תרבות" וכן היה בה תלמוד תורה. התנועות הפוליטיות קיימו לימודי ערב על-יסודיים, חוגי דרמה ומועדוני ספורט.
בחודשי המלחמה הראשונים עזבו את זדונסקה וולה כ-2,000 יהודים. קצתם שבו אליה בשוך הקרבות באזור. ביום הכיבוש (בשבוע הראשון של ספטמבר) נרצחו שלושה יהודים. למחרת נהרס בית הכנסת הגדול והבניין הוסב לאורווה. הגרמנים מינו יהודי, יעקובסון שמו, לתפקיד "זקן היהודים". עם בריחתו מהעיר בסוף 1939 מונה במקומו ד"ר יעקב למברג. למברג הצליח לשכנע את הגרמנים לבטל את תכניתם לגרש מהעיר 400 משפחות יהודיות.
בין מרס למאי 1940 הוקם גטו בשטח קטן בעיבורה של העיר, ויהודי זדונסקה וולה אולצו לעבור אליו בתוך שלושה ימים. הותר להם לקחת צרורות יד בלבד. בגטו נדחקו בין 8,000 ל-9,000 יהודים, ובשנתיים הבאות הועברו אליו מפעם לפעם פליטים יהודים ממקומות שונים.
בששת החודשים הראשונים היה הגטו פתוח, ועל קיומו העיד רק עמוד בקרן אחד הרחובות ועליו לוח עם מגן דוד. ליהודים הותר לצאת מתחום הגטו בין 10:00 ל-12:00, ולמי שהועסקו אצל הגרמנים הותר לשהות מחוצה לו כל היום. גם הלא-יהודים היו רשאים להיכנס לגטו, וכמה מהם ניצלו זאת כדי לשדוד את רכושם של היהודים. בספטמבר 1940 נסגר הגטו והוקף גדר עץ ותיל דוקרני. בתוך הגטו פעלה תחנת משטרה גרמנית. נתמנה יודנרט שחבריו היו נכבדי הציבור, והוקם שירות סדר יהודי של 20 שוטרים בפיקודו של אהרן פיק.
ב-1941 הופעלו בגטו בתי חרושת וסדנאות שייצרו בעבור הצבא הגרמני. העבודה במפעלים אלו סיפקה ליהודים פרנסה, מנות מזון נוספות ומידה מסוימת של הגנה (בלתי רשמית) משילוח למחנות עבודה. היהודים עבדו גם בחקלאות ובבניין בתים בעבור הגרמנים. ביזמתו של ד"ר למברג הוקמה באביב 1940 חוות הגטו. החווה, ששטחה היה כ-112 דונם, נועדה לספק מוצרי חקלאות וחלב עזים לילדי הגטו. החווה שימשה גם קיבוץ הכשרה ושהו בה 50 צעירים (30 בחורים ו-20 בחורות) מחברי תנועות הנוער הציוניות. אחרי שעות העבודה הם למדו עברית והיסטוריה יהודית. קיבוץ ההכשרה התקיים עד חיסול הגטו.
אף שהתפילות בציבור נאסרו, התפללו היהודים בחגים בדירות פרטיות. את טקסי הקידושין ערך בחשאי שמש ששמו יענקל. בגטו פעל בית משפט שבו דנו שלושה חברי היודנרט בתביעות אזרחיות, ובעניינים פליליים שפטו הגרמנים.
יהודים מהגטו שולחו למחנות עבודה. כך הועברה ביוני-יולי 1941 קבוצה של כ-1,000 יהודים למחנות שבאזור פוזנן (Poznan).
בסוף 1941 נודע לד"ר למברג מפי עובדי רכבת פולנים על רצח יהודי ורטלנד בחלמנו.
כחלק ממסע ההפחדה לקראת חיסול הגטו, ביצעו הגרמנים תליות פומביות של יהודים. בתלייה הראשונה, ב-3 במרס 1942 (בפורים), נרצחו עשרה יהודים. ב-21 במאי (ערב שבועות) נתלו עוד עשרה יהודים. זמן מה לאחר מכן נחטפו מהגטו 30 יהודים.
חיסול גטו זדונסקה וולה החל ב-24 באוגוסט 1942 ונמשך שלושה ימים. לצורך הסלקציה בא מלודז' הנס ביבוב (Hans Biebow), המנהל האדמיניסטרטיבי של גטו לודז', עם פמלייתו. תחילה נרצחו ביריות המאושפזים בבית החולים. כל תושבי הגטו נצטוו לצאת מבתיהם ולהתייצב בכיכר. בו בזמן פרצו מאות גרמנים לדירותיהם וירו בכל מי שמצאו בהן. בכיכר נעשתה סלקציה ראשונה; אחר כך הריצו הגרמנים את כל היהודים לבית הקברות היהודי ושם החזיקו אותם יומיים בלא מזון ומים. הסלקציות נמשכו, ומי שיועדו לעבודת כפייה בגטו לודז' הופרדו מיתר האנשים. באחת הסלקציות הופרדו נשים שיועדו לעבודת כפייה מילדיהן. לאחר ניסיונות של ההורים להתנגד ירו בהם הגרמנים בלי הבחנה. בסיומו של המבצע הובלו 8,594 בני אדם למחנה ההשמדה חלמנו, ו-1,169 הועברו לגטו לודז'.
במהלך חיסול הגטו הציעו הגרמנים לד"ר למברג לעשות את הסלקציה וביבוב אף הציע לו לשתף עמו פעולה בגטו לודז'. למברג סירב; הוא הועלה לרכבת ללודז', אך לפני צאתה לדרך הוצא מהקרון ונורה בבית העלמין.