המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Zelow, משמר אזרחי מקומי שומר על גברים יהודיים דתיים.
Poland, Zelow, בני משפחת פילה, 1940.

בראשית שנות העשרים של המאה העשרים ישבו בזלוב כ-1,800 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הנהגת הקהילה הייתה בידי אגודת ישראל, ובתחילת שנות השלושים החלו גם המפלגות הציוניות להשתתף בהנהגתה.
הגרמנים כבשו את זלוב ב-6 בספטמבר 1939. בשבועות הראשונים לכיבוש הוקם בעיירה יודנרט. בראש היודנרט הועמד הפעיל הציוני המקומי נפתלי מאיר, לסגנו נתמנה יהודי ששמו מנדל, ולמפקד שירות הסדר היהודי נתמנה יוסל פרנקל.
בחודשי הכיבוש הראשונים עזבו את זלוב יהודים רבים, אך בה בעת הגיעו אליה המוני פליטים, ומספר היהודים בה הגיע ל-4,500 בדצמבר 1940 ול-7,000-6,000 במרס 1941.
הגטו לא גודר בתחילה, ותושביו יכלו להשיג מזון במחירים סבירים. היו יהודים שהתפרנסו מהברחות, בעיקר של מוצרי טקסטיל, בין ורטלנד לגנרלגוברנמן. כמה מהם נתפסו והובאו למשפט בלודז'. בגטו הוקמו סדנאות שייצרו עבור הגרמנים. נוסף על כך, אף-על-פי שהגרמנים אסרו זאת, המשיכו בעלי מלאכה יהודים לייצר לפי הזמנות של האוכלוסייה המקומית.
יהודי זלוב קיבלו הספקת מזון מהחברה הסיטונאית הגרמנית קרל לייב (Karl Leib), והשלטונות הגרמניים תבעו אותה לדין במרוצת הזמן על מתן "מנות גדולות מדי" ליהודים. התנאים הנוחים יחסית של יהודי זלוב עולים גם מעדויות מסוימות שלפיהן השתתפו שני יהודים במשחק כדורגל של קבוצת ההיטלריוגנד המקומית בקיץ 1940.
עם זאת, לא חסרו התנכלויות ליהודים, ויהודי זלוב לא היו פטורים מתלאות החיים בגטו: מפעם לפעם נחטפו יהודים לעבודת כפייה, וב-1940 שולחו 400 גברים למחנה עבודה במחוז פוזנן (Poznan). באביב 1942 נתלו בפומבי עשרה מתושבי הגטו בפקודתו של מושל הנפה יוהנס ברגר. כעבור כמה שבועות החלו הגירושים שבסופם חוסל הגטו.
ב-13 ביוני 1942 גורשו 96 מיהודי זלוב לגטו לודז', ואחרים (לא ידוע כמה) גורשו למחנה ההשמדה חלמנו. באקציה נוספת, באוגוסט 1942, גורשו מזלוב עוד מאות יהודים ללודז', וקרוב לוודאי שגם לחלמנו.
גטו זלוב חוסל ב-14 בספטמבר 1942. תושבי הגטו רוכזו בבית חרושת ובכנסייה מקומית. 41 מהם הועברו ללודז'; כל השאר גורשו לחלמנו או נרצחו במקום. יהודים מעטים מצאו מחסה אצל פולנים בסביבה וקומץ מהם אף הצליח להינצל.