המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בזסטוונה כ-650 יהודים – כשמינית מאוכלוסייתה. הם התפרנסו מחקלאות, מהפעלת טחנות קמח, ממסחר בתבואה וממסחר זעיר. בעיירה היה בית ספר יהודי שלמדו בו גם תלמידים נוצרים וכן היו בה תלמוד תורה ובית ספר עברי. עד 1940 היו בזסטוונה סניף של ההסתדרות הציונית וסניף של המפלגה היהודית הרומנית. חוות הכשרה של בית"ר העמידה מדי שנה מחזור של 60-70 בוגרים. בעיירה פעל גם סניף של ויצ"ו.
ביוני 1940 סופחה זסטוונה, עם כל צפון בוקובינה, לברית-המועצות. הסובייטים הגלו לסיביר משפחות יהודיות אמידות ופעילים ציונים ומשפחותיהם. מוסדות הקהילה היהודיים ובתי העסק נסגרו, והסחורות הוחרמו.
ביוני 1941 כבשו את זסטוונה כוחות גרמניים ורומניים. היהודים רוכזו בגטו סגור. חיילים מיחידות גרמניות ורומניות רצחו סמוך לכיבוש כמעט את כל היהודים ביישובים הסמוכים לזאסטאוונה, ורק מעטים מהם הצליחו לברוח לגטו שלה. גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה, נתפסו בני ערובה יהודים, חופש התנועה של היהודים הוגבל, והם הצטוו לשאת טלאי צהוב.
ב-14-13 באוקטובר 1941 גורשו יהודי הגטו לטרנסניסטריה. במהלך הצעדה לאדינטי (Edineti) שבבסרביה (Bessarabia) מתו רבים. בטרנסניסטריה פוזרו היהודים מזסטוונה בכמה מחנות וגטאות: אובודובקה (Obodovka), ברשד (Bershad), טולצ'ין (Tulchin) וימפול (Yampol). רק כעשירית מהמגורשים נותרו בחיים.