המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בחודורוב כ-2,200 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים. בעיירה פעלו בית ספר עברי משלים של רשת "שפה ברורה" ותלמוד תורה וכן היה בה גן ילדים שהופעל על-ידי סניף של ויצ"ו. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וכן אגודת ישראל, והיו בקרב היהודים גם חברים במפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי לגלית.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה חודורוב בידי הסובייטים. תחת שלטונם בוטלו המפלגות היהודיות והולאמה הפעילות הכלכלית.
הגרמנים כבשו את חודורוב ב-30 ביוני 1941, ובשיתוף עם האוקראינים החלו כמעט מיד בשוד רכושם של היהודים ודירותיהם. יהודי העיירה נשלחו לעבודת כפייה בעיירה ובסביבתה ואחדים נרצחו במהלכה.
זמן קצר לאחר כיבוש העיירה הוקם בה יודנרט בראשותו של טייכמן וכן שירות סדר יהודי. על היודנרט הוטל לאסוף רכוש וכסף לתשלום כופר לגרמנים, בעיקר אנשי גסטפו מסטרי (Stryj). בחורף 1941/42 נצטוו יהודי חודורוב למסור לגרמנים את כל הפרוות שברשותם. יהודי הכפרים הסמוכים לחודורוב נצטוו לעבור אליה והורשו להביא אתם את רכושם.
באקציה אכזרית ב-4 וב-5 בספטמבר 1942 גירשו שוטרים גרמנים מסטרי, בסיוע שוטרים אוקראינים מקומיים, בין 1,100 ל-1,500 יהודים מחודורוב למחנה ההשמדה בלז'ץ. במהלך האקציה נרצחו עוד מאות יהודים, בעיקר חולים, תשושים וילדים, וכן פועלים יהודים ששהו במקום באותה העת. יהודים רבים הצליחו לברוח ליער הקרוב או להסתתר, ובשובם לדירותיהם גילו שתושבים מקומיים בזזו אותן.
כעבור שבועיים (לפי מקור אחר – ב-18 באוקטובר 1942) גורשו כ-350 יהודים מחודורוב לסטרי, ומשם לבלז'ץ. השוטרים היהודים סייעו בפעולות הגירוש. בחודורוב נותרו מאות יהודים, אם מסתתרים ואם כאלה שנשארו בזכות רישיונות ממקומות עבודה. הם רוכזו בשכונה אחת שהייתה לגטו וקצתם שוכנו ליד המפעלים שבסביבה. ב-5 בפברואר (או במרס) 1943 נורו שרידים אלו מחוץ לחודורוב. ייתכן שלפני טבח אחרון זה הועברה קבוצת יהודים מחודורוב לסטרי.
יותר מעשרה יהודים שרדו במחבואים בסביבות חודורוב, בין השאר בעזרת נוצרים.