המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Uniejow יהודים מרוכזים בכיכר העיר לעבודות כפייה, 1940 לערך. ארכיון יד ושם, 6249

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו באונייוב, עיירה של 3,660 תושבים, 130 משפחות יהודיות. רוב היהודים התפרנסו ממסחר ומלאכה. באונייוב פעלו מפלגות ציוניות מכל הזרמים ופעלה בה ספרייה יהודית ששימשה מרכז לפעילות תרבותית מגוונת. שנות השלושים אופיינו במשבר כלכלי ובהתגברות האווירה האנטישמית, ושני אלה באו לידי ביטוי בחרם כלכלי על היהודים באונייוב.
הגרמנים כבשו את אונייוב שבוע לאחר פרוץ המלחמה והחלו מיד בשוד רכושם של היהודים, בחטיפתם לעבודת כפייה ובפינוי משפחות רבות מדירותיהן. בדצמבר 1939 נצטוו היהודים לשאת טלאי צהוב, ובאותו החודש הוקם בעיר יודנרט.
ב-1940 רוכזו 491 יהודי העיירה בארבעה בניינים שהוקצו להם, ובאוקטובר הפכו בניינים אלו לגטו. עד יוני 1941 היה הגטו פתוח, אם כי נאסר על תושביו להימצא באזור הארי של העיירה. לאחר מכן צומצם שטח הגטו עוד יותר, והגטו נסגר. צפיפות, רעב ומחלות היו מנת חלקם של תושביו. ב-1941 שולחו צעירים יהודים למחנות עבודה באזור פוזנן (Poznan).
הגטו חוסל ב-20 באוקטובר 1941. כל תושביו גורשו לאזור קובלה פנסקיה (Kowale Panskie) ושוכנו בכפר דז'ייז'בוטקי (Dzierzbotki), שהיה חלק מהגטו הכפרי קובלה פנסקיה שבו רוכזו כל יהודי נפת טורק.