המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בחומסק כ-1,000 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, ההנעלה והבנייה. הם הסתייעו בבנק יהודי ובקופת גמ"ח. בחומסק היו סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות, של הבונד ושל אגודת ישראל. במקום פעלו ספרייה יהודית ואגודת ספורט יהודית.
הסובייטים כבשו את האזור בספטמבר 1939. בימי השלטון הסובייטי הוגלו לפנים רוסיה שלוש משפחות יהודיות.
בסוף יוני 1941 כבשו הגרמנים את חומסק ורצחו יהודים אחדים. עד תחילת אוגוסט 1941 שרר במקום שקט יחסי. יהודי המקום אף לא נדרשו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. ב-1 באוגוסט 1941 רצחה יחידת ס"ס קבוצת גברים יהודים ודרשה כופר מיהודי העיירה. יהודי חומסק והכפרים אולשבו (Olshevo) וספורבו (Sporevo) רוכזו למחרת בעיירה ונרצחו. פולנים מקומיים בהנהגתו של כומר פרבוסלבי שדדו את רכושם; אותם פולנים גם נהגו להסגיר יהודים לגרמנים.
כעבור שבועיים הוחזרו לחומסק עשרות מיהודיה שעבדו בדרוהיצ'ין ושוכנו בגטו שהוקם בכמה בתים בקצה העיירה. בתחילת אוקטובר 1941 הובאו לעיירה מאות מיהודי שרשוב (Szereszow), ושוכנו בו גם הם. באמצע אפריל 1942 נרצחו כל יושביו.
15 מיהודי חומסק נשארו בחיים.