המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Checiny, אברהם רינג עם אנשי היודנרט בגטו.
ארכיון יד ושם, 1869/237

בין שתי מלחמות העולם ישבו בחנצ'יני כ-3,000 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם התפרנסו ממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה וההנעלה. בחנצ'יני פעלה מערכת חינוך יהודית. תומכי הציונות בעיירה ייסדו ספרייה ציבורית וחוג ללימוד עברית. בעיירה פעלו אגודות סעד ועזרה הדדית שהסתייעו לעתים בקהילות אחרות בפולין.
הגרמנים כבשו את חנצ'יני ב-5 בספטמבר 1939, וכעבור ימים אחדים רצחו כמה יהודים ובהם הרב ישעיה-פנחס הורביץ. יהודים רבים חויבו להתייצב לעבודת כפייה, ועל הקהילה הוטל תשלום כופר גבוה.
ב-11 בדצמבר 1939 הקים ראש המינהל הגרמני בעיירה יודנרט של 12 איש; בראש היודנרט עמד לייבל בורוכוביץ, ששימש מזכיר הקהילה לפני המלחמה. הוקם גם שירות סדר יהודי בראשותם של אברהם רינג ויחזקאל גוטליב.
באפריל 1940 נשלחו 250 יהודים לעבודה במחנה בלז'ץ שבמזרח פולין. באוגוסט 1940 הועברו לחנצ'יני כ-800 יהודים מכפרים קטנים בסביבה.
ב-10 ביולי 1941 הוקם בחנצ'יני גטו פתוח ובו כ-4,000 יהודים. בקיץ 1941 קיבל היודנרט עזרה מארגון יס"ס בקרקוב ופתח מטבח ציבורי. כ-200 יהודים עבדו יום-יום מחוץ לגטו. בחורף 1941/42 פרצה בגטו מגפת טיפוס ועשרות יהודים הועברו לבית החולים היהודי בקילצה.
שישה יהודים שנחשדו בפעילות קומוניסטית נרצחו בתחילת 1942 סמוך לגטו בידי שוטרים גרמנים ופולנים.
בספטמבר 1942 הגיעו לגטו חנצ'יני פליטים מהעיירות לופושנו (Lopuszno) ומורוויצה (Morawica).
באמצע ספטמבר 1942 כיתרו את הגטו אנשי ס"ס בפיקודו של רולף מאייר (Rolf Mayer). היהודים הוצאו מבתיהם ורוכזו לקראת גירוש. 40 יהודים נרצחו במקום. כ-200 בעלי מלאכה נשלחו למחנה העבודה סקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna). היתר, כ-4,200 יהודים, הוצעדו ברגל לתחנת הרכבת הקרובה, מרחק שבעה קילומטרים, ומשם הוסעו ברכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה.
בחנצ'יני נותרו חברי היודנרט ושירות הסדר היהודי וכ-50 עובדים שמיינו את חפצי הנרצחים. את קצתם רצחו הגרמנים ב-18 בספטמבר 1942, אחרים מצאו מסתור אצל איכרים פולנים, והיו שברחו ליער.