מקום לפני המלחמה: עיירה בנפת רובנה (Równe), מחוז וולין (Volhynia), פולין
מקום בזמן המלחמה: רייכסקומיסריאט אוקראינה
בין שתי מלחמות העולם חיו בטוצ'ין כ-2,200 יהודים – כשלושה רבעים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, ונעזרו בקופת הלוואה וחיסכון ובארגוני עזרה הדדית. בטוצ'ין פעלו תנועות נוער ציוניות קבוצות של הבונד וקומוניסטים. רוב ילדי הקהילה למדו בבית ספר ממלכתי פולני מיוחד ליהודים, שמנהלו ורבים ממוריו היו יהודים. בעיירה פעלו גם גן ילדים ובית ספר עברי של רשת "תרבות", פרו-גימנסיה פולנית בעברית, תלמוד תורה וישיבה וכן ספרייה ציבורית יהודית.
לאחר הכיבוש הסובייטי בספטמבר 1939 הולאמו עסקים פרטיים בעיירה, ובית הספר העברי הפך לבית ספר סובייטי ששפת ההוראה בו יידיש.
עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 עזבו יהודים רבים את טוצ'ין לברית-המועצות. טוצ'ין נפלה בידי הגרמנים ב-6 ביולי 1941. בעקבות הכיבוש רצחו אוקראינים מקומיים כשבעים יהודים, וחוליה של איינזצקומנדו 4a רצחה עוד שלושים יהודים.
ביולי 1942 הוחל בגידור גטו בטוצ'ין, אבל העבודה הושלמה רק בראשית ספטמבר. בגטו רוכזו אז כ-3,000 יהודים, מטוצ'ין עצמה ומכפרי הסביבה. בסוף יולי 1941 הצטוו יהודי טוצ'ין לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. נתמנה יודנרט בראשותו של גצל שוורצמן, והוטלו תשלומי כופר חוזרים ונשנים של כסף וזהב. היהודים חויבו לצאת לעבודת כפייה בעיירה ובסביבתה.
בעקבות ידיעות על חיסול גטו רובנה ביולי 1942 התארגנו ראש היודנרט שוורצמן וסגנו מאיר הימלפרב עם צעירים מטוצ'ין לקראת התקוממות: אספו נשק, הכינו חומרים דליקים להצתת בתי הגטו וארגנו קבוצות לוחמים. ברשות הלוחמים היו רובים, אקדחים, רימוני יד ומעט תחמושת.
ב-24 בספטמבר 1942 כיתרו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגטו והחלו לירות עליו. הלוחמים השיבו אש, היהודים הציתו את כל בתי הגטו וגם בתי כנסת, ששימשו לגרמנים מחסנים, והגדר נפרצה בכמה מקומות. כ-2,000 מתושבי הגטו ברחו ליערות פוסטומט (Pustomyty) הסמוכים. 1,000 יהודים שנשארו בגטו נרצחו. בקרב נהרגו שני שוטרים אוקראינים וכמה גרמנים, ואחרים (מספרם לא ידוע) נפצעו.
כ-1,000 מהבורחים נתפסו בתוך שלושה ימים ונרצחו; כ-300 נשים וילדים חזרו לגטו ביזמתם בגלל התנאים ביער. ב-26 בספטמבר 1942 התייצבו שוורצמן והימלפרב לפני הגרמנים, הציגו את עצמם כמארגני המרד, וביקשו שיאפשרו להם למות בבית העלמין היהודי. שניהם נורו ונקברו שם.
כמעט כל הנותרים ביער – 700-600 בני אדם – מתו, הוסגרו או נרצחו בידי מקומיים. היו צעירים שהצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות.