המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בטורק כ-2,700 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר ובמלאכה. בעיר פעלו מפלגות ציוניות ומפלגת אגודת ישראל, וגם למפלגת הבונד הייתה השפעה רבה. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו חדר וגן ילדים של "המזרחי" ובית ספר של רשת "יסודי התורה". היו בעיר תיאטרון חובבים יהודי ופעילות של קבוצות ספורט.
עם הכיבוש רצחו הגרמנים 15 יהודים והחלו במעשי שוד ובחטיפת יהודים לעבודת כפייה. ב-24 בספטמבר 1939 שרפו הגרמנים את אחד מבתי הכנסת שבעיר על כל קהל המתפללים שבתוכו. בנובמבר 1939 נשלחו 700 מיהודי טורק לעבודת כפייה בבוחניה (Bochnia). הקהילה שמרה זמן מה על קשר עם המגורשים ואף שלחה להם חבילות מזון.
בפברואר 1940, לאחר שהושלם תהליך החרמת החנויות והמפעלים שבבעלות היהודים, הועברו מקצת היהודים לרובע מיוחד באזור ''ברייטע גאס''. שאר יהודי טורק הועברו לשם ביולי 1940, ואז הוכרז המקום גטו. בתחילה היה בטורק גטו פתוח; הדבר הקל על היהודים להשיג מזון, אך לא מנע את הידרדרותם של רבים לחרפת רעב. בעיר הוקם יודנרט ובראשו הרשל זימנובודה (Zimnowoda), וזה ניסה לסייע לנזקקים על-ידי הקמת מטבח ציבורי. בראש שירות הסדר היהודי עמד מרדכי סטריקובסקי.
בקיץ 1940 הועברו כ-90 יהודים מגטו טורק לעבודה באזור פוזנן (Poznan). אחרים עזבו את טורק מיזמתם וניסו לחפש מקלט בוורשה (Warsaw) והיו גם כאלה שברחו לאזור הסובייטי.
חיסול גטו טורק החל ביום כיפור תש''ב (1 באוקטובר 1941), בפיקודו של קצין הס"ס גאורג גלאושטיין (Georg Glaustein). תושבי גטו טורק הועברו לגטו הכפרי בקובלה פנסקיה (Kowale Panskie).