המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בטורקווה 179 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנאולוגי והחזיקה בית ספר יסודי יהודי.
בשנת 1942 גויסו 21 גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם נספו בחזית המזרחית באוקראינה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. הגרמנים אסרו ארבעה מחברי הקהילה היהודית ושלחו אותם למחנה המעצר בקישטרצה (Kistarcsa), ומשם הם גורשו לאושוויץ. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של טורקווה 172 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על המחוז, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו בדבר ריכוז יהודי המחוז בגטאות, ובעקבות הצו הוקם גטו בטורקווה.
בראשית יוני 1944 הועברו יושבי הגטו למרכז השילוח בבית החרושת לסוכר בסולנוק (Szolnok), ומשם גורשו עם עוד יהודים מהסביבה – מי לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה, בטרנספורט של 2,628 מגורשים שיצא ב-25 ביוני 1944, ומי לאושוויץ, בטרנספורט של 2,083 מגורשים שיצא ב-28 ביוני 1944.