המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב פלישת גרמניה הנאצית לברית-המועצות חיו בטפליק כ-1,200 יהודים – רבע מכלל תושביה. בפברואר 1919, בימי מלחמת האזרחים ברוסיה, נרצחו כ-200 מיהודי העיירה בפוגרום שעשתה במקום כנופיה אוקראינית. בימי המשטר הסובייטי עברו רבים מיהודי העיירה לעסוק בחקלאות. בעיירה הוקמה מועצה יהודית ממלכתית ובית ספר יהודי שהתנהלו ביידיש. בשנות העשרים והשלושים עזבו יהודים רבים את העיירה בעקבות תהליכי עיור ותיעוש ומספרם ירד ביותר ממחצית.
הגרמנים כבשו את טפליק ב-26 ביולי 1941. היהודים נצטוו מיד לשאת סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול, ובעיירה הוקם יודנרט. תנועת היהודים הוגבלה, ונאסר עליהם לבקר בשוק.
זמן קצר לאחר הכיבוש רוכזו יהודי טפליק בגטו שהוקצו לו שני רחובות קרוב לנהר. היהודים נדרשו לצאת לעבודת כפייה. היציאה לעבודה לוותה במעשי התעללות של הגרמנים. תושבי הגטו לא קיבלו מזון, והם נאלצו לקנות אותו בסחר חליפין. מפעם לפעם הוטלו עליהם תשלומי כופר.
ב-2 במרס 1942 רוכזו אלה מתושבי הגטו שהיו בני 14 עד 45 וכשירים לעבודה והובלו במשאיות למחנות עבודה. רובם נספו בגלל התנאים הקשים ששררו במחנות אלו או נרצחו.
ב-27 במאי 1942 נרצחו אחרי סלקציה 769 מהיהודים שנשארו בגטו טפליק בבורות ליד העיירה. באותו היום נרצחו שם גם 520 מגורשים יהודים מבוקובינה, אסירי מחנה שהוקם במקום עוד בסתיו 1941. לעיירה הוחזרו 15-10 בעלי מקצועות נדרשים ושוכנו תחת שמירה בבית אחד. ככל הנראה הצטרפו אליהם אחר כך כמה יהודים שהסתתרו, ומספרם הגיע ל-40. ב-1943 חוסלו גם הם, ובמקומם הובאו יהודים מבוקובינה. בסך הכל נרצחו בטפליק כ-1,300 יהודים.