בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בטצ'ו 2,150 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-20 אחוזים. רבים מהם היו סוחרים, והיו בהם בעלי מלאכה שעסקו גם בעבודות חקלאיות. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית ועם מוסדותיה נמנו חדרים וכמה ישיבות. טצ'ו שבקרפטורוס הייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, ואחריה סופחה לצ'כוסלובקיה. במחצית מרס 1939 חזר האזור לריבונות הונגריה, והתחיקה ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה בו בחומרה רבה יותר משנאכפה בהונגריה גופא. ב-1939 פרצו צעירים מקומיים לבית הכנסת ובזזו אותו. צעירים יהודים בטצ'ו החלו אז לשמור על בית הכנסת. הכאת יהודים ברחובות והפרעות לתפילות בבית הכנסת הפכו לדבר שבשגרה.
החל בשנת 1940 גויסו גברים יהודים רבים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. משנת 1942 נשלחו רובם לחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
בקיץ 1941 הכריזו השלטונות ההונגריים על משפחות יהודיות רבות שלא יכלו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית שהן חסרות נתינוּת וגירשו אותן לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני. המגורשים נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk) ב-27 וב-28 באוגוסט 1941.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-15 באפריל 1944 נודע לישראל וייס (Weisz), נשיא הקהילה היהודית בטצ'ו, שלמחרת היום יוקם במקום גטו, והוא מונה לעמוד בראש המועצה היהודית. וייס סירב לקבל עליו את התפקיד, ובמקומו מונה ינו (יעקב) רוט (Jeno Roth). נוסף על יהודי טצ'ו רוכזו בגטו שלה, שהוקם בסביבת בית הכנסת, גם יהודים מנפת טצ'ו ומנפת טרצוולגי (Taracvolgy), ובסך הכל כ-10,000 בני אדם. התושבים שהתגוררו באזור שהוקצה לגטו התפנו ממנו, אך בתיהם נאטמו ונאסר על יהודים להיכנס אליהם. הצפיפות בגטו הייתה אפוא גדולה, ו-15-10 נפשות הצטופפו בכל חדר. כמה יהודים מיישובי הסביבה נכלאו במחנה שנבנה מחוץ לעיר.
בגטו גרו כמה רופאים. הוקם מטבח ציבורי, אך היות שלא סופק די מזון, החלו תושבי הגטו לגווע ברעב. גברים עד גיל 55 הוצאו לעבודה מחוץ לגטו, עבודה שהייתה בעיקר אמצעי השפלה. ז'נדרמים הונגרים חקרו בעינויים את תושבי הגטו כדי להוציא מהם היכן הסתירו את חפצי הערך. כמה יהודים הוכו למוות. אחדים ניסו לברוח מן הגטו, אך ללא הצלחה, בעיקר בשל איבת התושבים המקומיים, שהיו צדים את היהודים שהסתתרו ביערות ומסגירים אותם לז'נדרמים.
תושבי הגטו של טצ'ו והמחנה הסמוך לעיר גורשו לאושוויץ בין 22 ל-26 במאי 1944.
