המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Janow, עובדי כפייה יהודים שהוכרחו לפנות שלג.
ארכיון יד ושם, 139CO5

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בינוב כ-1,000 יהודים – כשני שלישים מתושביה. מרביתם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. מקצת ילדי העיירה למדו לימודי דת בחדרים פרטיים.
עם פרוץ המלחמה זרמו לינוב מאות פליטים יהודים מאזורי מערב פולין שנכבשו בידי הגרמנים. במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה ינוב בידי הצבא האדום, ובעקבות זאת הולאמו או נסגרו החנויות הפרטיות שהיו בה והוקמו קואופרטיבים. רבים מהפליטים שהגיעו לינוב נענו להצעת הסובייטים ועברו לפנים ברית-המועצות, אך קצתם נותרו בעיירה וכמה מהם אף חזרו לאזור הכיבוש הגרמני. עם הפליטים שנשארו בעיירה הגיע מספר היהודים בינוב לכ-2,500.
ינוב נפלה בידי הגרמנים ב-26 ביוני 1941. זמן קצר אחר כך חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב ותנועתם הוגבלה. הם הצטוו לבחור יודנרט, והוטל עליו לגייס עובדי כפייה יהודים.
בסוף אוגוסט 1941 פונו היהודים מבתיהם ורוכזו בצפיפות ברובע דל בקצה העיירה שהפך לגטו. הבקתות הקטנות ששוכנו בהן סומנו בלוחות צהובים. כמה המשפחות שנותרו בלא קורת גג פונו בתחילת ספטמבר 1941 לגטו סוחובולה (Suchowola). רבים מתושבי הגטו של ינוב מתו במגפת הטיפוס שפרצה בו בחורף 1941/42.
הגטו חוסל ב-2 בנובמבר 1942, עם העברת תושביו למחנה המעבר בקלבסין (Kielbasin), שבו רוכזו באותה העת יהודים מגטאות הסביבה. כעבור שבועות אחדים גורשו מרבית יהודי ינוב שהועברו לקלבסין למחנה ההשמדה טרבלינקה, ואחרים גורשו לאושוויץ.