המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו ביסברנייה 574 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי, ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יהודי ותלמוד תורה.
בימי הטרור הלבן שאחרי מלחמת העולם הראשונה נרצחו שניים מיהודי העיר. ב-1938 התחילה ממשלת הונגריה להנהיג שורה של חוקים אנטי-יהודיים – חלק ממדיניותה האנטישמית. בעקבות זאת התחזקה הפעילות הציונית ביסברנייה; נוסדה חוות הכשרה ציונית, ובשנת 1942 הצליחו כמה צעירים שהוכשרו בה לעלות לארץ-ישראל.
בשנת 1942 גויסו צעירים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רבים מהם נספו בחזית המזרחית, באוקראינה. באותה שנה הוקמה ביסברנייה מיפקדת החטיבה מספר 1 של שירות עבודת הכפייה; אלפי עובדי כפייה נשלחו מן העיר לאוקראינה, למקומות שונים בהונגריה ולאחר מכן גם לבור (Bor) שבסרביה. בקיץ 1944 הגיעו ליסברנייה יותר מ-10,000 עובדי כפייה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של יסברנייה 520 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על המחוז, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו המורה לרכז את יהודי המחוז בגטאות. ראש עיריית יסברנייה, שנדור פנצס (Sandor Penzes), הקצה לגטו את בניין בית הכנסת וסביבתו. בבית הכנסת הוסיפו להתקיים שירותי דת ותפילות. רופאים טיפלו בחולי הגטו.
במשך חודש מאי 1944 הועברו לגטו יסברנייה יהודי העיר וכן יהודים מיישובים אחרים באזור, ובכללם מגטאות המעבר של יסרוקסללש (Jaszarokszallas) ויסלדנייה (Jaszladany).
ב-30 ביוני 1944 שדדו הז'נדרמים ההונגרים מתושבי הגטו את כל חפצי הערך שהיו ברשותם, ועוד באותו היום הם הועברו למרכז השילוח בבית החרושת ללבנים במונור (Monor). בין 6 ל-8 ביולי 1944 נמנו יהודי יסברנייה עם כ-8,000 היהודים שגורשו ממרכז שילוח זה לאושוויץ.