המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו ביסלדנייה 89 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם נֵאולוגי, ועם מוסדותיה נמנו אגודות דתיות וחברתיות שונות ובהן גם חדר.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של יסלדנייה 64 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי, שנותר על כנו גם לאחר הכיבוש, הנהיג במהירות עשרות צווים אנטי-הודיים. באחת מן הפקודות נצטוו יהודים בני שש ומעלה לשאת טלאי מגן דוד צהוב בצאתם מבתיהם. היהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי פרסם סגן הממונה על מחוז יס-נג'קון-סולנוק, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו המורה על הקמת גטאות במחוזו.
יהודי יסלדנייה וכן יהודים מיסלשוסנטגורג' (Jaszalsoszentgyorgy) נדרשו לעקור לגטו יסלדנייה, וב-20 במאי 1944 הם הועברו משם לגטו יסברנייה (Jaszbereny).
ב-30 ביוני 1944 הם פונו עם יהודי גטו יסברנייה לבית החרושת ללבנים במונור (Monor), ששימש מרכז שילוח. כ-8,000 מיהודי האזור שרוכזו שם גורשו לאושוויץ בין 6 ל-8 ביולי 1944.