המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בלסקז'ב כ-1,300 יהודים – יותר משליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר, בעיקר בענף החייטות. רבים מהם היו בעליהם של מגרשים, שדות ובתים. המשבר הכלכלי בשנות העשרים של המאה ה-20 פגע בפרנסתם, ורבים מהם נזקקו לתמיכת הג'וינט האמריקני. בלסקז'ב פעלו מפלגות יהודיות מכל הזרמים: מפלגות ציוניות ותנועות נוער, הבונד ואגודת ישראל. ילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי, ומקצת הבנות – בבית ספר של רשת בית יעקב.
הגרמנים נכנסו ללסקז'ב ב-17 בספטמבר, ועד נובמבר 1939 רצחו בה עשרות יהודים. בסוף 1939 הוקם בלסקז'ב יודנרט של 12 חברים בראשותו של יעקב הרש פרימר (Frimer). ב-1940 ו-1941 נצטווה היודנרט לספק לגרמנים עובדי כפייה.
במרס 1940 הובאו ללסקז'ב כ-100 פליטים יהודים מגרבולין. באוקטובר 1940 הגיעו לעיירה מגורשים ממצ'ייוביצה (Maciejowice), והוקם בה גטו פתוח. הגטו נסגר באוקטובר 1941.
ב-30 בספטמבר 1942 כיתרו אנשי ס"ס את גטו לסקז'ב וכ-400 מתושביו גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. מאות יהודים נמלטו ליערות. חודש ימים ארך המצוד של הגרמנים ביערות הסביבה, ובמהלכו נתפסו ונרצחו כ-800 יהודים מלסקז'ב וממקומות אחרים.