המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו במצ'ייוביצה כ-1,000 יהודים – יותר משליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, היו בהם גם בעלי מפעלים, בין השאר מפעל לעיבוד עורות וטחנת קמח, ורבים התפרנסו משירותים לנופשים. במצ'ייוביצה פעלו מפלגות ציוניות ואגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את מצ'ייוביצה ב-17 בספטמבר 1939 והחלו לחטוף יהודים לעבודת כפייה. הם הטילו על היהודים קנס כספי והחרימו מהם רכוש רב. על היהודים הוטלו הגבלות תנועה חמורות והם חויבו לשאת סרט זרוע שעליו מגן דוד. שבועות אחדים לאחר כיבוש העיירה הוקם בה יודנרט של 12 חברים, ועיקר תפקידו היה לספק לגרמנים עובדי כפייה. עשרות עובדים נשלחו למחנות סמוך לסובולב (Sobolew) ולווילגה (Wilga) שליד גרבולין. ב-23 באוקטובר 1940 גורשו יותר מ-400 מיהודי מצ'ייוביצה לסובולב וללסקז'ב (Laskarzew).
בקיץ או בסתיו 1941, זמן מה לאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות, הוקם במצ'ייוביצה גטו. הגטו לא גודר, אך הופקדה עליו שמירה של פולנים והיציאה ממנו ללא רשות נאסרה.
בספטמבר 1942, בעזרתם של שוטרים פולנים, גירשו אנשי ס"ס את יהודי גטו מצ'ייוביצה לגטו סובולב, ועם תושביו הם גורשו משם למחנה ההשמדה טרבלינקה בתחילת אוקטובר 1942.