המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במור 150 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, והיו בהם גם כמה בעלי קרקעות. הקהילה היהודית במור השתייכה לזרם הנאולוגי. הקהילה קיימה כמה אגודות כגון חברה קדישא, אגודת הנשים ואגודת הנערות. בית הספר היהודי בעיר נחנך כבר בשנת 1870. בשנות השלושים של המאה העשרים פרחו בקהילה חיי תרבות יהודית. ב-1934 נפתח במור קורס ללימוד השפה העברית, וב-1937 נחנך בה מרכז קהילתי תרבותי יהודי.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה הנאולוגית של מור 207 נפשות.
לאחר הכיבוש אסרו הגרמנים כמה מיהודי בעיר. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-31 במאי 1944 אולצו יהודי העיר מור ונפת מור לעקור לבתי הגטו. הגטאות במחוז פייר לא הוקמו בבניינים סמוכים זה לזה, והיהודים – למעט יהודי דונפנטלה (Dunapentele) – נדרשו לעבור במרוכז לבתי יהודים ברחבי העיר; אנדור טאיס (Andor Thaisz), סגן הממונה על מחוז פייר, התרברב שבמחוזו לא נאלץ ולוּ נוצרי אחד לעקור מביתו בגלל הגטואיזציה. בתי היהודים סומנו בכוכב צהוב, ועל היהודים הוטל עוצר לילה בין שמונה בערב לחמש בבוקר.
בראשית יוני 1944 הועברו יהודי מור לבית החרושת ללבנים סבו (Szabo) בסקשפהרוור (Szekesfehervar), ששימש מרכז השילוח של מחוז פייר, וב-14 ביוני 1944 הם גורשו משם לאושוויץ.