המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במורסומבט 130 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם הנאולוגי.
מורסומבט, שהייתה בעבר חלק מהונגריה, הייתה אחרי מלחמת העולם הראשונה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (מ-1929 – יוגוסלוויה), ובאפריל 1941 חזרה לריבונות הונגריה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, נמנו עם הקהילה הנֵאולוגית של מורסומבט 147 נפשות.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בשל החשש מפשיטות של פרטיזנים מיוגוסלוויה בתחום הונגריה, נכללה מורסומבט בָּאזור ששלטונות הונגריה הכריזו עליו בראשית אפריל 1944 שטח צבאי סגור. בעקבות זאת פרסם ב-26 באפריל 1944 הממונה על נפת מורסומבט את צו הגטואיזציה, ועוד באותו היום החל ריכוזם של יהודי העיירה מורסומבט ונפת מורסומבט בגטו שהוקם בבית הכנסת המקומי. היהודים, כמאתיים נפשות בסך הכל, הורשו להביא עמם מזון לשבועיים וכן חפצים אישיים חיוניים.
במאי 1944 הועברו היהודים מגטו מורסומבט למרכז השילוח של נג'יקניז'ה (Nagykanizsa), ומשם גורשו לאושוויץ ב-18 במאי 1944.