המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במושונמג'רובר 466 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הסטטוס קוו.
משנת 1938 הנהיגה ממשלת הונגריה שורה של חוקים אנטי-יהודיים. רוב האוכלוסייה המקומית במושונמג'רובר הייתה גרמנית במוצאה, ובשל האנטישמיות הגואה בעיר עזבו אותה רבים מתושביה היהודים.
ב-19 במרס 1944 כבש הצבא הגרמני את הונגריה, אך המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בהתאם לצו הקמת הגטאות שהוציא מיקלוש טלביס (Miklos Telbisz), הממונה על מחוז ג'ור-מושון, עד 16 במאי 1944 עברו יהודי המחוז (למעט יהודי ג'ור) לגטו מושונמג'רובר, שהוקם סביב בית הכנסת. ב-31 במאי 1944 עברו אליו גם יהודי העיר. הגטו אוכלס בצפיפות גדולה, ולדברי ראש העיר ינוש סטלר (Janos Sattler), התגוררו בו כ-1,250 יהודים. הם הורשו להביא עמם חפצים חיוניים ומזון. הסוחר אוסקר פרישמן מונה לנשיא המועצה היהודית. רבים מהגברים בגטו גויסו לעבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה, ובכך ניצלו מגירוש.
ב-6 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו במושונמג'רובר לגטו ג'ורסיגט (Gyorsziget) שבעיר ג'ור, ובאמצע יוני 1944 גורשו לאושוויץ עם יהודי המקום.