בין שתי מלחמות העולם חיו במז'יריץ' קורצקי כ-1,700 יהודים – כשלושה רבעים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו מעיבוד תוצרת חקלאית (טחנות קמח, מפעל שמן), ממסחר זעיר וממלאכה. הם הסתייעו במוסד הלוואה וחיסכון ובארגוני עזרה הדדית. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, בית ספר עברי של רשת "תרבות" וספרייה ציבורית גדולה.
בספטמבר 1939 נכבשה מז'יריץ' קורצקי בידי הסובייטים.
הגרמנים כבשו את מז'יריץ' קורצקי ב-6 ביולי 1941. היהודים נצטוו לשאת סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול ולסמן את בתיהם במגן דוד. מונה יודנרט בראשותו של אברהם שוורץ. כל דברי הערך של היהודים הוחרמו, והיהודים גויסו לעבודת כפייה. באוקטובר 1941 נשלחו 160 צעירים יהודים מהעיירה לעבודה בקייב, ובתוך זמן קצר נספו כמעט כולם. שוורץ שלח יד בנפשו כשנודע מה עלה בגורלם.
ב-22 במאי 1942 נרצחו כ-600 יהודים מחוץ לעיירה, והיתר, 950 בני אדם, נכלאו בגטו.
גטו מז'יריץ' קורצקי חוסל ב-26 בספטמבר 1942 (או ב-23 בספטמבר, על-פי מקורות אחרים) ותושביו, 1,500-900 בני אדם (על-פי מקורות שונים), נרצחו. כמה עשרות יהודים ברחו או התחבאו, כמה מהם נתפסו ושלחו יד בנפשם, אחרים מתו ברעב. כמה מהצעירים שבקרב הבורחים הצליחו להצטרף ב-1943 ליחידות פרטיזנים סובייטיות.
