המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במזוטור 406 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רוב יהודי מזוטור היו סוחרים ובעלי מלאכה, ואחדים מהם היו בעלי בתי חרושת ומפעלי תעשייה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנאולוגי, ועם מוסדותיה נמנו כמה אגודות חברתיות ודתיות ובית ספר יהודי.
בימי הרפובליקה הסובייטית ההונגרית שלאחר מלחמת העולם הראשונה ירו קומוניסטים בבעליה היהודי של טחנת הקמח בעיר. עם הפעלת חוקי הנומורוס קלאוזוס בשנת 1920 הקימה הקהילה היהודית ועדת סיוע לסטודנטים יהודים שנאלצו ללמוד מעבר לים.
בשנת 1940 גויסו כ-150 מיהודי העיר לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. המבוגרים שבהם שוחררו לאחר שני חודשי שירות. שלושים יהודים שגויסו לשירות עבודת כפייה ב-1942 הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ורובם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד מהשבוע השני של אפריל 1944 היו בקהילה הנאולוגית של מזוטור 360 נפשות. ב-3 באפריל 1944 נעצרו כמה יהודים מקומיים ונכלאו במחנה המעצר נג'יקניז'ה (Nagykanizsa) עד ששולחו משם לאושוויץ.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על המחוז, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו בדבר ריכוז יהודי המחוז בגטאות. בעקבות הצו הוקם גטו מזוטור בבית החרושת המקומי ללבנים.
ב-16 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח שבבית החרושת לסוכר בסולנוק (Szolnok). קצתם גורשו משם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה ב-25 ביוני 1944, וקצתם גורשו לאושוויץ ב-28 ביוני 1944.