בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו במיאדז'יול כ-170 יהודים, ורובם התפרנסו מרוכלות ומסחר. בעקבות כיבוש העיירה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 והנהגת המשטר הסובייטי, נסגרו חנויות פרטיות או הולאמו ונפתחו קואופרטיבים.
הגרמנים כבשו את מיאדז'יול ב-2 ביולי 1941. היהודים חויבו מיד לשאת טלאי צהוב, תנועותיהם הוגבלו, והם נצטוו להקים יודנרט. רבים גויסו לעבודת כפייה. בספטמבר 1941 נרצחו 21 יהודים בחשד לפעילות קומוניסטית וימים מספר לאחר מכן נרצחו עוד 15 יהודים.
בסוף 1941 הוקם במיאדז'יול גטו, ורוכזו בו גם יהודים מקובילניק (Kobylnik) הסמוכה. גברים, נשים וילדים בני 12 ומעלה נלקחו לעבודת כפייה, ועל תושבי הגטו הוטלו תשלומי כופר במזומן ובחפצים למיניהם.
ב-17 בספטמבר 1942, כשנודע דבר חיסולם של כמה גטאות סמוכים, נעזרו צעירים תושבי הגטו בפרטיזנים והבריחו ליער 80-70 יהודים, ובהם גם ילדים קטנים. בתגובה רצחו הגרמנים כמאה מתושבי הגטו, ובהם את רב הקהילה דוד ציפקביץ' (Tsipkevich).
בגטו נותרו כ-90 יהודים, חמישים מהם עובדים ובני משפחותיהם מקובילניק. בתחילת אוקטובר 1942 נכנס לגטו יעקב סיגלצ'יק (Sigalchik), פרטיזן יהודי מדולהינוב (Dolhinow), והצליח לשכנע את יושביו להימלט ממנו. כל היהודים שהיו באותה שעה בגטו – פרט לקשישה אחת – נמלטו ליער. בחילופי אש עם הפרטיזנים בזמן מילוט היהודים אל היער נהרגו כמה גרמנים. קבוצת פרטיזנים יהודים העבירה את יהודי גטו מיאדז'יול דרך קו החזית והבריחה אותם לברית-המועצות, וחייהם ניצלו.
