המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת המאה העשרים חיו במיאסטקובקה כ-2,000 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. בימי מהפכת 1917 ומלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נרצחו עשרות מיהודי העיירה בפוגרומים. אירועים אלו ואחר כך גם תהליכי העיור והתיעוש שהתחוללו בברית-המועצות הביאו לירידה מתמשכת במספר היהודים בעיירה, וערב פלישת הגרמנים ישבו בה כ-800 יהודים בלבד.
בתקופת השלטון הסובייטי נעלם בהדרגה המסחר הפרטי בעיירה עד אשר חוסל לחלוטין בתחילת שנות השלושים, ומספר הפועלים, בעלי המלאכה והחקלאים בקרב היהודים עלה. רבים מהם התארגנו בקואופרטיבים. משנות העשרים פעלו בעיירה "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר יהודי שהתנהלו ביידיש.
הגרמנים כבשו את מיאסטקובקה הגרמנים ב-21 ביולי 1941, וכמעט מיד החלו להתעלל ביהודים ואף רצחו כמה מהם. ב-1 בספטמבר 1941 צורפה מיאסטקובקה לתחום טרנסניסטריה שבשלטון רומניה. בנובמבר-דצמבר 1941 הגיעו לעיירה כ-200 מגורשים יהודים מבסרביה (Bessarabia) ומבוקובינה (Bucovina), שנמלטו ברובם ממחנות וגטאות שונים. היהודים נצטוו לשאת טלאי בצורת כוכב צהוב על צד שמאל של החזה.
בעיירה הוקם גטו והוקף בגדר תיל דוקרני, ויהודים הורשו לצאת ממנו אך ורק לעבודת הכפייה. בחורף 1941/42 הביאו הצפיפות ותנאי ההיגיינה הירודים ששררו בגטו למותם של רבים ממחלת הטיפוס. בגטו לא פעל ועד יהודי ולא הגיעה אליו עזרה מבחוץ.
לפי נתוני ועדת העזרה היהודי בבוקרשט, במרס 1943 היו במיאסטקובקה 820 יהודים. לפני נסיגתם ריכזו ז'נדרמים רומנים את יהודי הגטו בבניין בית הסוהר ועמדו לחסל אותם, אך ברגע האחרון הופיע איש המחתרת היהודי ולדימיר קרז'נר (Kerzhner) מקריז'ופול (Kryzhopol), וכשהוא מתחזה לקצין גרמני ציווה עליהם לשחרר את היהודים ולבטל את הגטו.
הצבא האדום שחרר את מיאסטקובקה באמצע מרס 1944.