המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במינדסנט 71 תושבים יהודים, ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם הנֵאולוגי. בעקבות פרעות אלימות בימי "הטרור הלבן" שלאחר מלחמת העולם הראשונה נמלטו מהעיירה רבים מתושביה היהודים.
ב-1941 גויסו 16 גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רק ארבעה מהם שרדו.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.
ב-6 במאי 1944 הורה אנדור דובאי (Andor Dobay), סגן הממונה על מחוז צ'ונגרד, להקים גטאות במחוזו, ובאמצע מאי 1944 הוקם גטו בבתים שמסביב לבית הכנסת במינדסנט. בגטו רוכזו 88 יהודים מקומיים וכן היהודים המעטים שהתגוררו ביישובי נפת מינדסנט.
ב-16 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו מינדסנט למרכז השילוח בבית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט (Kecskemet), ומשם גורשו בשני טרנספורטים שיצאו לאושוויץ ב-27 וב-29 ביוני 1944.