המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Minsk Mazowiecki, גירוש לגטו. ארכיון יד ושם, 1869/1856
Minsk Mazowiecki ,Poland, חיילים עומדים ברחוב ליד קבוצת יהודים דתיים. ארכיון יד ושם, 3883/4409

בין שתי מלחמות העולם ישבו במינסק מזובייצקי כ-4,000 יהודים – כ-40 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר, מתעשייה זעירה וממלאכה. עם מוסדות החינוך המסורתיים נמנו בית מדרש ובתי ספר לבנות, ומוסדות סעד קהילתיים עזרו לנזקקים. במינסק מזובייצקי פעלו תנועות ציוניות מכל הזרמים, ורבים מיהודי העיר עלו ארצה בימי העלייה הרביעית. בעיר פעלו גם מפלגות יהודיות לא ציוניות, בעיקר אורתודוקסיות – לאגודת ישראל היו שלושה נציגים במועצת העירייה – וגם הבונד, ויהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית (שפעלה באורח לא חוקי).
הגרמנים כבשו את מינסק מזובייצקי ב-13 בספטמבר 1939, ומיד החלו בעיר הביזה וההתעללות. לאחר ימים מספר החלו הגרמנים להוציא יהודים לעבודת כפייה ולהחרים רכוש. באותם ימים ברחו רבים מהיהודים לאזור שבשליטת הסובייטים, ובו בזמן באו למינסק מזובייצקי פליטים רבים מהסביבה. בקיץ 1940 שולחו 40 צעירים יהודים למחנות לעבודת כפייה בפלשוב לובלסקי (Plaszow Lubelski), בטומשוב לובלסקי (Tomaszow Lubelski), ובבלז'ץ שבמחוז לובלין.
בסתיו 1940 הצטוו היהודים לשאת סימן היכר, וב-25 באוקטובר 1940 הוקם במינסק מזובייצקי גטו בשלושה רחובות הרוסים. לגטו נדחסו 5,246 יהודים, ובשל הצפיפות פרצה בו בחורף 1940 מגפת טיפוס. הגרמנים מינו יודנרט של 22 חברים, ובראשו הועמד משה קרמז' (Kramazh). הוקם גם שירות סדר יהודי בראשותו של יצחק ליפטשינסקי (Liftshinski). היודנרט טיפל בפליטים, הקים מחלקה סניטרית ובית חולים זמני בהנהלתו של ד"ר שמעון גרינברג, פליט מלודז', וכן הקים מטבח ציבורי.
ב-1941 החלה להתארגן בגטו מחתרת יהודית ללחימה בגרמנים. בראש המחתרת עמד אשר גרבובניק (Grabovnik), והיו בה ארבע קבוצות של כחמישה-שישה אנשים כל אחת.
ב-21 באוגוסט 1942 החל חיסול הגטו. מאות ז'נדרמים גרמנים ואנשי משטרה פולנים, ליטאים, לטווים ואוקראינים כיתרו את הגטו. כ-3,500 יהודים רוכזו באזור כיכר השוק. אחרי שנשדד מהם המעט שנותר ברשותם, גורשו היהודים לטרבלינקה. כ-1,000 יהודים שהתנגדו לגירוש נורו במקום. אנשי היודנרט נלקחו למיפקדת הס"ס והוצאו להורג. המעטים שהצליחו להימלט מהאקציה ליערות הסמוכים הקימו שם קבוצה פרטיזנית של 13 איש. מפקד הקבוצה היה יוסף וישנייבסקי (Vishnevski).
לאחר האקציה נשארו במינסק מזובייצקי כ-370 יהודים לעבודה במפעלים בפיקוח הצבא הגרמני ובמפעלים אחרים. 220 מהם רוכזו בבית הספר על שם קופרניק (Kopernik), בניין מגודר של שלוש קומות, שהיה למחנה עבודה. עם הזמן נוספו עליהם עוד יהודים.
בסוף 1942 ערכו הגרמנים סלקציות במחנה. בסוף נובמבר 1942 הועברו כ-100 יהודים לקלושין (Kaluszyn). ב-24 בדצמבר 1942 הוצאו מהמחנה 218 יהודים ונורו בבית העלמין בעיר.
ב-10 בינואר 1943 חוסלו האסירים שנותרו במחנה קופרניק, כ-300 יהודים. הם התנגדו בכוח לפינויָם ותקפו את הגרמנים בחפצים מכל הבא ליד. כולם נהרגו.
במינסק מזובייצקי נשארו 104 יהודים שעבדו במפעל של רודזקי (Rodzki), וב-5 ביוני 1943 חיסלו הגרמנים גם אותם.