המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו במרוזי כ-300 יהודים – כשישים אחוזים מתושביו. הם התפרנסו מרוכלות, ממלאכה וממתן שירותים לנופשים מוורשה. הם נעזרו בקופת גמ"ח שהסתייעה בג'וינט. ילדי הקהילה יכלו לקבל חינוך יהודי בחדרים, הצעירים למדו בישיבה שליד בית המדרש, והיו שיצאו לערים הגדולות, ללמוד מלאכה. בכפר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וסניף של הבונד.
ב-3 בספטמבר 1939 נהרגו בהפצצה של הגרמנים על הכפר 32 יהודים, מהם מקומיים ומהם פליטים. ב-12 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את מרוזי ומיד החלו בגיוס לעבודת כפייה, בשוד רכוש וברצח יהודים. פולנים מקומיים השתתפו בביזת רכושם של היהודים וברציחתם וסייעו לגרמנים בהסגרת יהודים לידיהם.
שבועות אחדים לאחר הכיבוש עזבו צעירים יהודים רבים את מרוזי לאזורי פולין שהיו בשליטת הסובייטים, ובד בבד הגיעו לכפר פליטים יהודים מיישובים בסביבה.
בסוף קיץ 1940 הוקם במרוזי גטו, והובאו אליו גם עשרים משפחות יהודיות מצגלוב (Ceglow), כפר ליד מינסק מזובייצקי. ב-1941 היו בגטו מרוזי כ-1,000 יהודים.
בסוף ספטמבר 1942 חיסלו הגרמנים את הגטו, ותושביו גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.