בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בנג'סולוס 4,264 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-32 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך רבים מהם היו גם פקידים ובעלי מקצועות חופשיים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי.
נג'סולוס, שהייתה בעבר חלק מהונגריה, סופחה אחרי מלחמת העולם הראשונה לצ'כוסלובקיה. במחצית מרס 1939, כשחזרה נג'סולוס לריבונות הונגריה והייתה לחלק מהמינהל האזרחי ההונגרי, נאכפו בה החוקים האנטי-יהודיים שחוקקה הונגריה בחומרה רבה יותר משנאכפו בהונגריה גופא.
בתחילת 1940 גויסו רבים מהגברים היהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. בשנת 1940 הם עוד הוצבו בהונגריה, אולם מ-1942 נשלחו רובם לחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
בקיץ 1941 הכריזו הרשויות ההונגריות על עשרות משפחות יהודיות שלא יכלו להוכיח את אזרחותן ההונגרית שהן חסרות נתינות וגירשו אותן לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני. המגורשים נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk) ב-27 או ב-28 באוגוסט 1941.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו בקהילה האורתודוקסית של נג'סולוס 4,607 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 באפריל 1944 התכנסה ועידה בראשותו של תת-שר הפנים לסלו אנדרה (Laszlo Endre) ובהשתתפות ראשי המינהל במחוזות בקרפטורוס לדיון בפרטי מבצע הגטואיזציה; בעקבות הוועידה החל ב-16 באפריל 1944 ריכוז היהודים בגטו בנג'סולוס. יהודי העיר ויהודי מחוז אוגוצ'ה הועברו לגטו שהוקם לאורך חמישה רחובות בסביבת בית הכנסת. בסך הכל רוכזו בגטו 12,000 עד 14,000 יהודים.
בגטו הוקמה מועצה יהודית שאחד מחבריה היה מנדל (אמיל) וורצברגר (Wuerzberger), לשעבר בעליה של טחנת קמח, שהיה נשיאה האחרון של הקהילה היהודית. בית חולים הוקם בביתו של ד"ר לסמן (Leszmann).
הברון זיגמונד פרנייה (Zsigmond Perenyi), לשעבר נציב מטעם הממשלה ההונגרית בקרפטורוס ונשיא הבית העליון של בית הנבחרים ההונגרי, ובנו, שאחוזותיו היו באוגוצ'ה, סייעו ליהודים בגטו, בין השאר בהספקת מזון.
תושבי גטו נג'סולוס, ששימש גם מרכז שילוח של מחוז אוגוצ'ה, גורשו בשלושה טרנספורטים שיצאו לאושוויץ בין 19 במאי לתחילת יוני 1944.
