המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בנג'קורוש 478 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם סחרו בתוצרת חקלאית. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. עם מוסדות הקהילה נמנו בית ספר יהודי ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן. בימי "הטרור הלבן" שלאחר מלחמת העולם הראשונה רצחו חברי יחידות צבאיות למחצה חמישה מיהודי העיר.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במארס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה הנאולוגית של נג'קורוש 375 יהודים.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. המעבר לגטאות החל ב-22 במאי 1944 בשעה חמש לפנות בוקר, ו-352 תושביה היהודים של נג'קורוש נצטוו לעקור לגטו המקומי.
סמוך ל-20 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו נג'קורוש למרכז השילוח שבית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט (Kecskemet), ומשם, עם עוד יהודים רבים, הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-25 וב-27 ביוני 1944.