המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Nadworna, יהודי זקן עובד בעבודת כפייה. ארכיון יד ושם, 73BO9

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים חיו בנדבורנה כ-3,500 יהודים – כמחצית תושביה – ומרביתם התפרנסו ממסחר ומלאכה. בעיירה פעלו הבונד, אגודת ישראל, שהיו לה חסידים רבים, ומפלגות ותנועות נוער ציוניות. הייתה ליהודי נדבורנה ספרייה והיו בעיירה קורסים לעברית, חוגים לדרמה ועוד פעילויות תרבות למיניהן.
בסוף ספטמבר 1939 נכנס הצבא האדום לנדבורנה, ולעיירה זרמו פליטים יהודים. בימי השלטון הסובייטי הופסקה הפעילות הציבורית היהודית, המסחר הפרטי חוסל, מפעלים גדולים הולאמו, ורוב בעלי המלאכה אורגנו בקואופרטיבים. אנשי המחתרת האוקראינית האנטי-סובייטית רצחו כמה משפחות יהודיות בעיירה.
ב-1 ביולי 1941 נכבשה נדבורנה בידי ההונגרים, בעלי בריתם של הגרמנים. כמה אנשי ציבור יהודים הקימו ועד ופנו לממשל הצבאי ההונגרי בבקשה למנוע התנכלויות מצד האוקראינים, אבל ללא הועיל. בפוגרום שעשו בהם האוקראינים באמצע יולי נרצחו כמה עשרות יהודים. כעבור שבועות מספר הועברו לנדבורנה כ-1,000 מגורשים יהודים מהונגריה (קרפטורוס).
בספטמבר 1941 עברה נדבורנה לשלטון הגרמנים. הוקם בה יודנרט בראשותו של ד"ר מקסימיליאן של וסגנו יצחק שפירא. היהודים נצטוו לשאת סרט זרוע שעליו מגן דוד, והיו שנחטפו לעבודת כפייה. בד בבד נמשכו מעשי רצח והתנכלויות של האוקראינים.
באקציה המונית ב-6 באוקטובר 1941 נרצחו כ-2,000 יהודים – רבים מהם נשים, ילדים וקשישים – בבורות ביער בוקובינקה (Bukowinka). עם הנרצחים נמנו גם יהודים מכפרי הסביבה ופליטים מקרפטורוס. דירות הנרצחים ותכולתן נמסרו למנגנון הגרמני ולמשפחות אוקראיניות. לאחר האקציה עשו היהודים מאמצים להשיג רישיונות עבודה במקומות חיוניים למשק הגרמני. כ-600 יהודים עבדו מדי יום במנסרה.
באפריל 1942 נמנו בנדבורנה כ-3,600 יהודים. ב-30 באפריל 1942 נסגרו היהודים בשני גטאות מגודרים. לגטו א הועברו הכשירים לעבודה ומי שעבדו במפעלים חיוניים. בגטו ב שוכנו יהודים בלתי כשירים לעבודה, ועד מהרה פשטו בו רעב ומגפות והפילו חללים רבים. בגטו ב הוקם בית חולים, ושוטרים גרמנים ואוקראינים היו מוציאים ממנו מפעם לפעם את המאושפזים ורוצחים אותם. רוב חניכיו של בית היתומים שהוקם בגטו ב גוועו ברעב בהיעדר הקצבת מזון. היודנרט ניסה לארגן עזרה לנזקקים, אבל אמצעיו היו דלים ביותר. במאי-יוני 1942 רוכזו בגטאות העיר עוד יהודים מהסביבה. כמה מאנשי היודנרט, ובראשם מקסימיליאן של, נלקחו באוגוסט 1942 לגסטפו בסטניסלבוב ונחקרו בעינויים, אחרי שאפשרו לקבוצת יהודים לצאת לעבודה לעיר סטרי (Stryj) ללא רשות הגסטפו. הרקע לכך היה סכסוך בין רשויות גרמניות שונות. הנחקרים הוחזרו לנדבורנה, ועל הגטו הוטל קנס כבד.
בקיץ ובסתיו 1942 רבו הניסיונות של יהודים להיחלץ מהגטו. קבוצות של יהודים ברחו להונגריה, והיו שברחו ליערות הסביבה, אבל רובם הוסגרו לידי הגרמנים או נרצחו בידי מקומיים. בגטו עסקו האחים מילבאואר (Milbauer) בזיוף ומכירה של ניירות אריים.
בספטמבר 1942 הוצאו מנדבורנה כמה מאות יהודים ושולחו למותם באקציות בסטניסלבוב. הגטו חוסל ב-24 באוקטובר 1942; מקצת תושביו נרצחו במקום, ואחרים נשלחו להריגה בסטניסלבוב. בגטו א נשארו כמה עשרות בעלי מלאכה, אך בנובמבר 1942 נרצחו גם הם ביער סמוך.