המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בנובוגרודק כ-6,500 יהודים – כמחצית תושביה. מרביתם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בעיר פעל בנק עממי יהודי, ועם מוסדות הסיוע של יהודי העיר נמנו בית חולים, מושב זקנים ובית יתומים. בנובוגרודק פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, ובהן מפלגות ציוניות, הבונד ומפלגת הפולקיסטים, ויהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית. היו בעיר בתי ספר בעברית וביידיש וישיבה, פעל בה תאטרון יהודי, ויצאו בה לאור שני שבועונים ביידיש. יהודים תפסו עמדות חשובות בחיי העיר. אברהם אוסטשינסקי, יושב ראש התנועה הציונית בנובוגרודק, שימש סגן ראש העיר, ועם חברי מועצת העיר נמנו יהודים רבים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לנובוגרודק כ-1,000 פליטים יהודים מאזורי מערב פולין שנכבשו בידי הגרמנים. נובוגרודק נכבשה בידי הסובייטים ב-18 בספטמבר 1939, ובעקבות הכיבוש הולאמו בה העסקים הפרטיים.
נובוגרודק נפלה בידי הגרמנים ב-4 ביולי 1941. בעת הקרבות ניסו מאות יהודים להימלט מהעיר וכ-200 מהם הצליחו בכך. מיד לאחר הכיבוש גויסו גברים ונשים לעבודת כפייה. ב-5 ביולי 1941 נרצחו לפחות 27 גברים יהודים משום שאיחרו למקום העבודה. ב-17 ביולי 1941 נרצחו 70-80 אנשי אינטליגנציה יהודים וכמה עשרות בעלי מקצועות חופשיים. ב-26 ביולי כינסו אנשי איינזצגרופה B כ-200 גברים יהודים בכיכר העיר ועינו אותם בפומבי, ולאחר מכן הוציאו להורג 52 מהם. ב-8 באוגוסט 1941 נורו למוות בידי המשטרה הגרמנית עשרות רבות מיהודי העיר.
ב-1 בספטמבר 1941 הוחלף הממשל הצבאי בעיר בממשל אזרחי, ונובוגרודק סופחה לבלרוס בפיקודו הישיר של יוהאן ארטמן (Johann Artmann). לפי פקודת הגרמנים מ-26 בספטמבר 1941 הוטלו על היהודים הגבלות תנועה, נאסר עליהם לסחור במזון ובחפצים, והם חויבו לשאת טלאי צהוב ולסמן את דירותיהם. בעיר הוקם יודנרט בראשותו של זלדוביץ', ותפקידו המרכזי היה גיוס יהודים לעבודת הכפייה. לאחר שבועות אחדים הוקם יודנרט חדש, ובראשו הועמד עורך הדין צ'חנובסקי (Ciechanowski).
ב-5 בדצמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בבניין בית המשפט. אחרי סלקציה שעשתה בהם ב-8 בדצמבר יחידת סיפ"ו מברנוביצ'ה (Baranowicze) בראשותו של ולדמר אמלונג (Waldemar Amelung) נורו מרביתם למוות בבורות ביער ליד סקרידלבו (Skridlewo), הם ואִתם גם יהודים מכפרים סמוכים. באקציה זו שביצעו הגרמנים בעזרת שוטרים מקומיים נרצחו 5,000-4000 יהודים.
בנובוגרודק נותרו 1,500-1,300 יהודים, רובם הגדול בעלי רישיונות עבודה ואנשי יודנרט. הם רוכזו בגטו בפרוור העוני פרסיקה (Peresieka) שבשולי העיר והתגוררו בו בצפיפות גדולה – כ-20 נפשות בחדר. הגטו חולק ל-12 אזורים, ועל כל אזור הופקד אחד מחברי היודנרט. ד"ר ברקמן הקים בגטו בית חולים קטן.
באביב 1942 רצחו הגרמנים את חברי היודנרט. בראש היודנרט החדש שנתמנה הועמד חיים איסקוביץ'. באותה תקופה העבירו הגרמנים לגטו נובוגרודק יהודים מכמה עיירות, והוא הפך למרכז לסדנאות היהודים העובדים באזור. בגלל הצפיפות הקשה בגטו הידרדר מצבם של התושבים, והשוטרים היהודים נאלצו לנקוט אמצעים לעצור את ניסיונות הבריחה התכופים.
באקציה נוספת, ב-7 באוגוסט 1942, נרצחו כ-3,000 מיושבי הגטו, ובהם גם הילדים, ליד הכפר ליטובקה (Litovka) שמחוץ לעיר; עוד כ-500 יהודים נרצחו ליד קסרקטינים לשעבר סמוך לעיר.
אחרי האקציה הזאת נותרו בגטו כ-1,250 יהודים. כעבור זמן מה חולק הגטו לשניים: כ-700 בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם הועברו לבנייני בית המשפט לשעבר, וכ-500 יהודים שגורשו לנובוגרודק מהיישובים הסמוכים הושארו בגטו בפרסיקה. למרות התנגדות היודנרט ושירות הסדר היהודי, נמשכו ניסיונותיהם של התושבים בשני חלקי הגטו להימלט ולמצוא מקלט אצל הפרטיזנים ובמחנה המשפחות של האחים ביילסקי.
באקציה המונית נוספת ב-4 בפברואר 1943 נרצחו כ-500 יהודים. היתר המשיכו לעבוד בסדנאות העבודה. ב-7 במאי 1943 נערכה סלקציה בגטו של בעלי המקצוע, שפעל בעצם כמחנה עבודה. יותר מ-300 יהודים, מרביתם נשים וילדים, נרצחו בידי המשטרה המקומית ויחידה ליטאית בהרדזילובקה (Hardzilowka), סמוך לבית המשפט. בגטו של בעלי המקצוע נשארו כ-300 יהודים, מרביתם בעלי מלאכה.
עוד באביב 1942 ובספטמבר 1942, לאחר האקציה הגדולה, החלה להתארגן בגטו נובוגרודק מחתרת יהודית. הוקם ועד מחתרתי של 42 חברים ממפלגות שונות בראשותו של ד"ר יעקב כהן. כמה מתושבי הגטו הצליחו לברוח, בעיקר בעזרת שליחים יהודים מגדוד הפרטיזנים היהודי של האחים ביילסקי. המחתרת תכננה בריחה מאורגנת ובמשך שלושה חודשים נחפרה לשם כך מנהרה באורך של 250 מטרים. ב-26 בספטמבר 1943 ניסו לברוח דרכה 233 היהודים שנשארו בגטו שליד בית המשפט. כ-170 מהם הצליחו להגיע ליערות והצטרפו לגדוד האחים ביילסקי; האחרים נורו בזמן הבריחה או נתפסו בידי הגרמנים ביערות.