המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בברנוביצ'ה קרוב ל-10,000 יהודים – יותר משליש תושביה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר, מלאכה ותעשייה. בעיר פעלו איגוד עובדים יהודים, בנקים יהודיים, סניף של ארגון הבריאות של יהודי פולין טא"ז, בית חולים וארגוני סעד יהודיים שונים, ובהם סניף של הג'וינט. בתקופה זו הייתה בעיר פעילות של מפלגות ציוניות ושל אגודת ישראל ושל תנועות נוער מטעמן, וכן פעלו בה בתי ספר של רשת "תרבות" ו"תחכמוני", ישיבת "אוהל תורה" וישיבת "תורת חסד" ועוד מוסדות תרבות יהודיים אחרים. בעיר ראו אור שישה שבועונים ביידיש.
בעקבות כיבוש העיר בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמה הפעילות הכלכלית ונפסק חלק ניכר מהפעילות הפוליטית היהודית. לברנוביצ'ה זרמו פליטים רבים משטחי פולין, אך לאחר מכן הגלו הסובייטים לפחות כ-1,000 מהם לסיביר. ערב כיבוש העיר בידי הגרמנים חיו בה כ-12,000 יהודים. רק מעטים מהם הצליחו לברוח מזרחה לפני כניסת הגרמנים.
הצבא הגרמני כבש את ברנוביצ'ה ב-27 ביוני 1941. זמן קצר אחרי כן החל הוועד היהודי המקומי, שמנה 26 חברים, בגיוס תשלומי כופר לגרמנים. עד מהרה הוטל על היהודים לשאת את הטלאי הצהוב. מפעם לפעם נרצחו יהודים בעיר. ב-9 ביולי 1941 נרצחו 73 (או 71) גברים, וב-17 או ב-18 ביולי נרצחו בעיר עוד 350 (או 381) צעירים יהודים. בספטמבר 1941 הוחלף הממשל הצבאי בממשל אזרחי, הוועד היהודי הפך ליודנרט ובראשו הועמד עורך הדין יהושע (אובסיי) איזקסון (Ovsei Izykson). גם מזכירת היודנרט, ז'ניה מן (Mann) מקובנה, הייתה דמות ידועה בקרב היהודים ואף כונתה "אם הגטו". תפקידו המיָדי העיקרי של היודנרט היה לספק לגרמנים עובדי כפייה. הוקם גם שירות סדר יהודי בפיקודו של חיים ולטמן (Waltman), ובתחילה שירתו בו כ-60-50 שוטרים. בברנוביצ'ה מונה גם מעין מתווך בין היודנרט לגרמנים – שמואל (מוליק) איזראל (Izrael). ב-12 בדצמבר 1941 רוכזו יהודי ברנוביצ'ה בגטו סגור ומגודר בדרום העיר. כמה נשים יהודיות שנישאו לפני המלחמה לגברים לא יהודים והתנצרו, הורשו לחיות מחוץ לגטו, וגם מרבית הרופאים היהודים. הצפיפות בגטו הייתה גדולה – 20-15 נפשות בחדר. המטבחים היו משותפים ונקראו "קולחוזים". היודנרט הקים ועדה סניטרית ובית חולים. למרות מנות המזון הרשמיות הזעירות לא מתו המונים ברעב, כנראה בזכות הברחות נרחבות. אלפי יהודים – כ-5,000 על-פי אחד המקורות – עבדו בשירות הגרמנים מחוץ לגטו.
למרות התנאים הקשים התקיימה בגטו גם פעילות חינוכית: המורה היהודי מישלבסקי (Miszlewski) ארגן מסגרת לימוד לילדים קטנים, ותלמידי ישיבות לשעבר התכנסו בערב ללימוד תורה.
ב-4 במרס 1942, שושן פורים תש"ב, הייתה בגטו אקציה. על האקציה פיקדו קציני סיפ"ו בראשותו של ולדמר אמלונג (Waldemar Amelung) והשתתפו בה שוטרים בלרוסים, ליטאים ולטווים. לפני האקציה ובמהלכה ניתנו ליודנרט כ-6,000 "כרטיסי חיים" שהִקצו הגרמנים לחלוקה ליהודים. הגטו חולק לשניים, וכל בעלי התעודות קובצו בחלק אחד בידי המשטרה הליטאית. קרבנות האקציה, רובם זקנים, חולים וחלשים וכן נשים וילדים, נלקחו בעיקר מן החלק האחר של הגטו. ואולם מאחר שמספרם לא הגיע למכסה של 3,000 יהודים שנקבעה ככל הנראה, נלקחו אל מותם גם כ-1,000 יהודים (או 1,400 או 2000, לפי עדויות אחרות) מבעלי תעודות העובדים שבאזור בתי המלאכה בגטו. על-פי עדויותיהם של ניצולים, סירבו ראש היודנרט והשוטרים היהודים לשתף פעולה בביצוע האקציה. הקרבנות, ובהם גם ראש היודנרט, מזכירתו, מפקד שירות הסדר היהודי ו-40 משוטריו, נורו למוות ביער גרבובייץ (Grabowiec).
לאחר האקציה נותרו בגטו כנראה קרוב ל-8,000 יהודים, ומספרם גדל בקיץ בכמה מאות, כשהגיעו אליו יהודים שניצלו מאקציות חיסול של קהילות בסביבה. לאחר האקציה התמנה שמואל ינקלביץ' (Yankelevich), שהיה עד אז סגן ראש היודנרט, ליושב הראש החדש שלו. בראש שירות הסדר היהודי שהוקם מחדש הועמד יוסף (יושק'ה) רוטקייביץ' (Rotkevitch), אך הכוח הממשי היה בידי סגנו א' ורשבסקי (Warszawski). הרופאים שהתגוררו עד כה מחוץ לגטו הועברו עתה לתחומו. הגרמנים שבו וחילקו את הגטו לשני חלקים וביניהם מעבר צר, ובעלי המקצועות הנדרשים רוכזו באחד מהם.
ב-4 ביולי 1942 נרצחו 13 רופאים ורופאי שיניים יהודים. ב-31 ביולי הגיע לברנוביצ'ה טרנספורט של 1,000 יהודים מטרזיינשטט. הם הורדו מהרכבת ונרצחו במשאיות גז בנסיעה אל מחוץ לברנוביצ'ה. קבוצת עובדים יהודים ממחנה קולדיצ'בו (Kołdyczewo) הסמוך הובאו כדי לכסות את קברי הקרבנות ואחר כך נרצחו גם הם. ב-29 באוגוסט 1942 נשלחו מברנוביצ'ה 654 גברים כשירים לעבודת כפייה ליד מולודצ'נו (Mołodeczno), במרחק רב למדי מברנוביצ'ה.
לאחר האקציה של מרס 1942 החלה בגטו ברנוביצ'ה התארגנות מחתרתית; מספר חבריה הגיע לכ-200, וקצתם הצליחו להשיג כלי נשק. רוב השוטרים היהודים, ובהם ורשבסקי, נמנו עם חברי המחתרת. המחתרת תכננה להתמרד ביולי 1942, אך בלחצם של חברי היודנרט דחתה את המרד ובסופו של דבר הוא לא יצא לפועל. בקיץ 1942 ברחו כמה יהודים מהגטו אל הפרטיזנים באזור, אך פרטיזנים אנטישמים רצחו את רובם.
האקציה השנייה החלה למחרת יום הכיפורים תש"ג, ב-22 בספטמבר 1942, ונמשכה עד 2 באוקטובר 1942. על האקציה פיקדו אנשי הסיפ"ו במקום, והם נעזרו בשוטרים בלרוסים ולטווים. כ-6,000 יהודים נרצחו, קצתם במשאיות גז. רבים הסתתרו במהלך האקציה במאות בונקרים בתחום הגטו, והחיפוש אחריהם נמשך ימים רבים. בימי האקציה נמלטו ליער כ-200 יהודים, בעיקר מחברי המחתרת החמושים. ינקלביץ', ראש היודנרט השני, היה אחד הנמלטים. ורשבסקי נרצח בידי הגרמנים.
לאחר האקציה מונה המסגר מנדל גולדברג (Goldberg), פליט מסובלקי (Suwalki), לראש היודנרט, וד"ר יוסף לוברנצקי (Lubranecki), פליט מלודז', מונה למפקד שירות הסדר היהודי.
הגטו חוסל ב-17 בדצמבר 1942 באקציה שבמהלכה נרצחו כ-3,000 יהודים ביער סמוך, בעיקר בידי המשטרה הבלרוסית, האוקראינית והלטווית.
כ-700 מיהודי ברנוביצ'ה נותרו במחנה העבודה במולודצ'נו ועוד כ-350 במחנה של ארגון טוט סמוך לברנוביצ'ה. כ-250 יהודים שנשארו בבסיס חיל האוויר ליד העיר נרצחו בינואר 1943.