המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בנייבילץ כ-280 יהודים – כמחצית התושבים במקום – ורובם עסקו בחקלאות ובמסחר. יהודי נייבילץ הסתייעו בתמיכה של הג'וינט ובקופת גמ"ח. ב-1919 נרצחו שישה יהודים בפוגרומים שעשו בהם איכרים פולנים ויותר מ-70 יהודים נפצעו.
הגרמנים כבשו את נייבילץ ב-12 בספטמבר 1939. בסוף 1939 נתמנה במקום יודנרט, ולידו פעל סניף יס"ס לסיוע לעניים. בפברואר 1942 תמך סניף זה בכ-100 בני אדם.
בסוף 1941 או בתחילת 1942 הוכרזה השכונה היהודית בנייבילץ גטו, כמו שנעשה בשאר יישובי נפת ז'שוב. הגטו לא גודר, אך נאסר על יהודים לצאת ממנו ללא אישור של לשכת העבודה הגרמנית או של תחנת המשטרה בסצ'יז'וב (Strzyzow). ב-14 באפריל 1942 ירו אנשי גסטפו ב-17 יהודים.
ביולי 1942 חוסל הגטו; כל תושביו גורשו לגטו ז'שוב (Rzeszów), ומשם גורשו עם תושביו למחנה ההשמדה בלז'ץ.