המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בסובולב כ-800 יהודים – יותר ממחצית תושביה. הם התפרנסו ממתן שירותים לנופשים, מרוכלות וממלאכה. בסובולב היו סניף ציוני ותנועות נוער ציוניות, ופעלה בה גם אגודת ישראל. בעיירה היו בית ספר לבנות של "בית יעקב" ותלמוד תורה מסורתי.
הגרמנים כבשו את סובולב ב-17 בספטמבר 1939. בסוף 1939 הוקם יודנרט של 12 חברים, בראשותו של ישראל פרבּר. עיקר תפקידו של היודנרט היה לספק לגרמנים עובדי כפייה.
בתחילת 1940 הגיעו לסובולב 680 פליטים יהודים, רובם גרבולין (Garwolin) וקצתם מוורשה וממערב פולין.
בתחילת סתיו 1940 הוקם בסובולב גטו פתוח. ב-23 באוקטובר 1940 הגיעו לגטו כ-400 מגורשים ממצ'ייוביצה (Maciejowice), ומספר תושביו הגיע ליותר מ-2,000. ביוני 1941 נסגר הגטו והוקף בגדר תיל. היודנרט פתח בגטו מטבח ומרפאה.
הגטו חוסל באוקטובר 1942, ואנשי ס"ס ומשטרה גירשו את תושביו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
ב-1 בדצמבר 1942 הקימו הגרמנים בסובולב גטו חוזר לכ-1,400 מיהודי האזור שנמלטו או הסתתרו בעת הגירושים באזור. ב-10 בינואר 1943 חוסל גם הגטו החוזר, ושוטרים גרמנים ואנשי ס"ס גירשו את יושביו לטרבלינקה.