המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בסטוצ'ק לוקובסקי כ-2,000 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממלאכה ומרוכלות והיו בהם גם חקלאים זעירים. סוחרים ובעלי מלאכה יהודים הסתייעו הבנק יהודי שפעל במקום. בעיירה היו סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות וכן של אגודת ישראל ושל הבונד. בקיץ 1937, בפרעות אנטישמיות בשוק, נפצעו יותר משלושים יהודים.
הגרמנים כבשו את סטוצ'ק לוקובסקי באמצע בספטמבר 1939. בין אוקטובר לדצמבר 1939 הוחרם מהיהודים רכוש רב, ועל היהודים הוטלו הגבלות תנועה קשות. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הוקם בסטוצ'ק לוקובסקי יודנרט בראשותו של אהרן הלר, והוטל עליו לגייס יהודים לעבודות כפייה מחוץ לעיירה. כמו כן הוקם שירות סדר יהודי קטן.
במועד לא ידוע הוקם בסטוצ'ק לוקובסקי גטו פתוח. בחורף 1940/41 מתו רבים מתושבי הגטו במגפת הטיפוס שפרצה בו. בקיץ 1941 נצטוו היהודים למסור לגרמנים את כל דברי הפרווה שברשותם.
בסוף אוגוסט 1942 גירשו שוטרים גרמנים ופולנים את מרבית תושבי הגטו לגטו פריסוב (Parysow), והותירו בסטוצ'ק לוקובסקי רק מספר קטן של יהודים כשירים לעבודה. כ-100 מהמגורשים נרצחו בדרך לפריסוב. ב-27 בספטמבר 1942, כשגורשו יהודי פריסוב לטרבלינקה, צורפי אליהם גם מרבית יהודי סטוצ'ק לוקובסקי.