המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Parysow, גירוש, 1942.
ארכיון יד ושם, 1869/435A

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בפריסוב כ-1,900 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם היו בעלי מלאכה, בעיקר בענף ההלבשה וההנעלה, וכן חנוונים, סוחרים זעירים ורוכלים. הג'וינט סייע ליהודי פריסוב, והם נעזרו גם קופת גמ"ח וחברות צדקה וסעד מסורתיות. רוב ילדי הקהילה למדו בחדר מסורתי ובתלמוד תורה. מקצת הבנות למדו בבית ספר לבנות של "בית יעקב". בפריסוב היו סניפים של מפלגות ציוניות ופעלו בה תנועות נוער וקבוצות חלוציות ציוניות וכן סניפים של אגודת ישראל ושל הבונד. המפלגות הציוניות ארגנו שיעורי עברית ולימודי ערב, תזמורת, קבוצות ספורט, חוגים לדרמה וכו'. בפריסוב פעלה גם ספרייה ציבורית יהודית.
בשבוע הראשון של ספטמבר 1939 הגיעו לפריסוב פליטים מיישובים סמוכים, רובם מגרבולין. הגרמנים נכנסו לפריסוב ב-17 בספטמבר 1939 והחלו בחטיפת יהודים לעבודת הכפייה. בתחילת הכיבוש לא שהו הגרמנים בעיירה ברציפות. באמצע אוקטובר 1939 הוקמו בפריסוב יודנרט של 12 חברים בראשותו של אהרון גלדשטיין ושירות סדר יהודי של 12 איש בפיקודו של איש היודנרט חיים משה פוסקולינסקי (Poskolinski). במרס 1940 הגיעו לפריסוב יותר ממאה פליטים מגרבולין, ואחריהם באו פליטים רבים מוורשה* וממערב פולין.
בנובמבר 1940 הורו הגרמנים להקים גטו בפריסוב. בחורף 1940/41 פרצה בגטו מגפת טיפוס והוקם בו בית חולים. באפריל 1941 נשלחו פועלי כפייה יהודים למחנה עבודה בכפר וילגה (Wilga) שליד גרבולין. בחורף 1941/42 הוטל על תושבי הגטו לשלם כופר גבוה וכן למסור את כל דברי הפרווה. במאי וביוני 1942 רצחו הגרמנים את גלדשטיין ואת פוסקולינסקי ועוד שניים מחברי היודנרט. יעקב צימליק, סגנו של גלדשטיין, נתמנה לראש היודנרט, וטוביה מילר, מנהל בית החולים – לראש שירות הסדר היהודי.
באוגוסט 1942 הגיעו לפריסוב פליטים יהודים ממינסק מזובייצקי (Minsk Mazowiecki), סטוצ'ק לוקובסקי*
(Stoczek Łukowski) ואוטווצק (Otwock), אחרי שרוב תושביהן היהודים גורשו למחנות השמדה. בתחילת ספטמבר 1942, בשל החשש מגירוש, גייס היודנרט על-פי דרישת הגרמנים כ-600 צעירים יהודים לעבודת כפייה.
ערב הגירוש החליף משה מוֹנק, פליט שבא לפריסוב בדצמבר 1939, את צימליק בתפקיד ראש היודנרט.
ב-27 בספטמבר 1942 נכנסו לפריסוב אנשי ס"ס עם שוטרים ומכבי אש פולנים. הם רצחו במקום 39 מתושבי הגטו, והשאר, כ-3,500 יהודים ובהם כ-2,000 פליטים, גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.