המכון הבין-לאומי לחקר השואה

הערה: סטז'מיישיצה ויילקיה נחשבה עד מלחמת העולם השנייה עיירה נפרדת, אך מאז המלחמה היא נחשבת שכונה של העיר הסמוכה דומברובה גורניצ'ה (Dąbrowa Górnicza) וכך היא מופיעה היום במפות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה חיו בסטז'מיישיצה ויילקיה כ-1,300 יהודים שהיו יותר מעשירית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, ומיעוטם היו בעלי מקצועות חופשיים. בעיירה היו כמה חצרות חסידים, אך לא היה בה בית ספר יהודי. בעיירה פעלו חברות צדקה מסורתיות ובנק יהודי, סניפים של מפלגות ציוניות ותנועות נוער, ספרייה ציבורית שייסדו הציונים וחוג לדרמה. כמו כן היה בעיירה סניף של אגודת ישראל שייסדו האורתודוקסים.
הגרמנים כבשו את סטז'מיישיצה ויילקיה ב-3 בספטמבר 1939. בנובמבר 1939 הוקם בעיירה יודנרט אשר הוכפף ל"צנטרלה" בסוסנובייץ (Sosnowiec). בראש היודנרט עמדו פלשנברג (Flashenberg), ראש הקהילה לפני המלחמה, והורביץ. היודנרט הקים בעיירה שני שופּים – בתי מלאכה לחייטות ולברזל.
באפריל 1940 הובאו לסטז'מיישיצה ויילקיה פליטים יהודים, ומספר היהודים בה הגיע לכ-1,800.
במאי 1940 החרימו הגרמנים את בתי העסק והדירות של היהודים.
במהלך שנת 1940 הוקם בסטז'מיישיצה ויילקיה גטו פתוח. היודנרט הקים בגטו מטבח ציבורי ובית ספר מאולתר ביידיש. מאמצע 1940 נשלחו יהודים מהעיירה למחנות לעבודת כפייה באזור. בדצמבר 1940 חויבו היהודים לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד, ובאוקטובר 1941 הוא הוחלף בטלאי צהוב.
בתחילת 1942 הועברו כ-500 עובדים ובני משפחותיהם לבנדז'ין. במאי 1942 הועברו לגטו יהודים מהכפרים הסמוכים. ביוני 1942 גורשו ממנו לאושוויץ כ-400 יהודים.
ראש ה"צנטרלה" בסוסנובייץ משה מרין ועוזריו הגיעו לעיירה, ערכו מיפקד וציידו את יהודי הגטו, כ-1,000 נפשות, בתעודות עובד. ב-15 ביוני 1943 גורשו תושבי הגטו לאושוויץ בידי אנשי ס"ס ושוטרים גרמנים. 43 קשישים, חולים וילדים קטנים שלא יכלו להתייצב לגירוש, נרצחו במקום. עשרות יהודים כשירים לעבודה נשלחו לבנדז'ין.