בין שתי מלחמות העולם ירד בהתמדה מספר תושביה היהודים של סטניסלבצ'יק בעקבות תהליכי תיעוש ועיור שהתרחשו בברית-המועצות. בעלי מלאכה יהודים אורגנו בקואופרטיבים, אחרים היו לפקידים או פועלים בבתי חרושת ממשלתיים. מאמצע שנות העשרים פעלו בעיירה "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהתנהלו ביידיש. ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות חיו בה כ-300 יהודים.
עם התקרבות הצבא הגרמני לסטניסלבצ'יק נמלטו ממנה מקצת היהודים לז'מרינקה (Zhmerinka) הסמוכה.
סטניסלבצ'יק נפלה בידי הגרמנים ב-16 ביולי 1941. ב-1 בספטמבר 1941 היא הועברה לטרנסניסטריה, לתחום שלטונה של רומניה. בסתיו 1941 גורשו אליה כ-250 יהודים רומנים מבסרביה ומבוקובינה. המגורשים השתכנו בבתיהם של יהודים מקומיים. לאחר זמן מה רוכזו היהודים ברחוב אחד שהיה למעין גטו פתוח. בראש הגטו עמד רופא יהודי. פעם ביום התירו ז'נדרמים רומנים ליהודים לשאוב מים מבאר בעיירה. יהודים נשלחו לעבודת כפייה, ורק אחדים הצליחו לקבל רשות לעבוד אצל איכרים בסביבה. בחורף 1941/42 מתו רבים מתושבי הגטו במגפת הטיפוס, בגלל המחסור במזון ובתרופות ובגלל מצב ההיגיינה הגרוע.
בקיץ 1942 הועברו כל יהודי העיירה – למעט כמה בעלי מלאכה – לאזור הסמוך לכפר זטישיה Zatishye)). כמה בעלי מלאכה ואחרים ששילמו כופר הוחזרו כעבור חודשים לגטו.
לפי נתוני משלחת של ועדת העזרה היהודית (האוטונומית) בבוקרשט, בינואר 1943 נמנו בסטניסלבצ'יק כ-120 יהודים מקומיים וכ-80 מגורשים.
בסוף 1943 ובתחילת 1944 חששו יהודי סטניסלבצ'יק לחייהם כשהגיעה למקום יחידה גרמנית, אך הגרמנים הסתלקו בפברואר 1944. במרס 1944 נסוגו גם הרומנים מהעיירה, ב-14 במרס נכנסו אליה פרטיזנים, וב-18 במרס שוחררה סטניסלבצ'יק בידי הצבא האדום.
