המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בסטפן כ-1,300 יהודים – כשליש תושביה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. היו בהם בעלי טחנות וסוחרים גדולים בתבואה ובבקר, וקצתם השכירו חדרים לקייטנים. בפעילותם הכלכלית הסתייעו יהודי סטפן בארגון עזרה הדדית ובמוסד הלוואות בתמיכת הג'וינט. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, ספרייה וחוג דרמה והיה בה בית ספר של רשת "תרבות".
בספטמבר 1939, עם הכיבוש הסובייטי, שונתה תכנית הלימודים בבית הספר העברי למתכונת סובייטית, ולשון ההוראה – ליידיש.
הגרמנים כבשו את סטפן ב-17 ביולי 1941. כפריים מהסביבה וחיילים גרמנים שדדו רכוש מיהודים בימי הכיבוש הראשונים. היהודים גויסו לעבודת כפייה בעיירה ובקוסטופול. הוקמו בעיירה יודנרט ושירות סדר יהודי.
ב-5 באוקטובר 1941 הוקם בסטפן גטו. לגטו הובאו יהודים מ-11 כפרים בסביבה, ומספר התושבים בו הגיע לכ-3,000. הגטו חולק לשלושה אזורים: אזור בעלי המקצוע הנדרשים, אזור של עובדים לא מקצועיים ואזור של "בלתי מועילים" – נשים, זקנים וילדים.
ב-24 באוגוסט 1942 ברחו מהגטו כ-500 יהודים; כ-300 מהם נתפסו בידי איכרים אוקראינים והוחזרו לגטו.
גטו סטפן חוסל ב-25 באוגוסט 1942, ותושביו נרצחו בבורות ליד קוסטופול. עשרות מאלו שהצליחו לברוח מן הטבח נתפסו ונרצחו לאחר מכן.
רוב הניצולים מיהודי סטפן נעזרו בכפריים פולנים. כמה יהודים הצטרפו ליחידות פרטיזנים פולניות וסובייטיות והשתתפו בלחימה בשורותיהן.