המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Sambor, איסוף גברים יהודים. ארכיון יד ושם, 55DO7

Poland ,Sambor, יהודים מנקים את פצעיהם לאחר שהוכו על ידי אוקראינים. ארכיון יד ושם, 73GO1

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים חיו בסמבור יותר מ-6,000 יהודים – שליש מכלל אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר, ממלאכה וממפעלי תעשייה וכן מעגלונות ומחקלאות, והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים. במקום פעלו איגודים מקצועיים וארגוני סעד יהודיים. בסמבור פעלו כמה מפלגות ציוניות – החשובה שבהן הייתה מפלגת הציונים הכלליים – וכן אגודת ישראל. בניהן של משפחות חרדיות למדו בתלמוד תורה מודרני, והבנות – בבית ספר של "בית יעקב". בעיר פעלו גם גימנסיה יהודית למסחר ובית ספר עברי משלים. עם מוסדות התרבות היהודיים שפעלו בסמבור נמנו בין היתר ספרייה גדולה ומועדון ספורט.
בראשית ספטמבר 1939, ימים אחדים לאחר פלישת הגרמנים לפולין, הוצפה סמבור פליטים יהודים שניסו לעבור את הגבול לרומניה. הגרמנים נכנסו לסמבור באמצע ספטמבר, ומיד החלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה ובגזל רכוש. ב-24-23 בספטמבר הועברה העיר לשלטון הסובייטים על פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. בימי השלטון הסובייטי פורקו המפלגות היהודיות, הולאמו מפעלים פרטיים, והמסחר הפרטי הופסק כמעט כליל. פליטים יהודים ממערב פולין שסירבו לקבל אזרחות סובייטית הוגלו בסוף יוני 1940 לירכתי ברית-המועצות.
ב-30 ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את סמבור. כבר למחרת היום רצחו אוקראינים בין 50 ל-100 יהודים. על היהודים הוטלו גזרות רבות; בין השאר הם חויבו בעבודת כפייה, נאסר עליהם לצאת מהעיר, וצומצמו מאוד השעות שבהן הותר להם לקנות בשוק העירוני. חפצי ערך של יהודים הוחרמו, ודירות פונו מיהודים ונמסרו לגרמנים ולפקידים אוקראינים בכירים. ביולי 1941 הוקם בסמבור יודנרט בראשותו של ד"ר שניידשר (Schneidscher), ואורגן שירות סדר יהודי בפיקודו של הרמן שטל (Stahl).
בפברואר 1942 נרצחו בסמבור 32 בני ערובה יהודים. במרס 1942 החלו לפנות יהודים מחלקים שונים בעיר ולרכזם בכמה רחובות בשכונה יהודית עתיקה ברובע בליך (Blich), שהפכה עתה לגטו פתוח.
בין 4 ל-6 באוגוסט 1942 בוצעה בסמבור אקציה גדולה על ידי אנשי משטרה גרמנים ואוקראינים בפיקודם של פון וילהאוס (von Willhaus) וריכרד רוקיטה (Richard Rokita). השניים היו כפופים למפקד המחוז הנס-ולטר זינסר (Hans-Walter Zinser), וגם הוא הגיע לפקח על האקציה. בראשיתה של האקציה הועברו לגטו סמבור יהודים רבים מערי שדה במחוז. על הגטו הוטל עוצר, ובסיוע שירות הסדר היהודי ריכזו הגרמנים אלפי יהודים במגרש ספורט ליד תחנת הרכבת. כ-150 יהודים (על-פי גרסה אחרת 600) נשלחו למחנה ינובסקה (Janowska) שבלבוב, אחרים, שמספרם כ-150, נרצחו בגטו. שאר העצורים, בין 4,000 ל-6,000 יהודים (על-פי הערכות שונות), גורשו ברכבות למחנה ההשמדה בלז'ץ.
ב-4 בספטמבר 1942 עצרו הגרמנים כ-300 קשישים וחולים על-פי רשימות שהכין היודנרט. העצורים הועברו לאזור דרוהוביץ' (Drohobycz) ונרצחו שם. בשתי אקציות גדולות שבוצעו בגטו ב-18-17 וב-22 באוקטובר 1942 גורשו לבלז'ץ לפחות 1,000 יהודים מהעיר ומסביבתה. את האקציות ביצעו כוחות סיפ"ו מדרוהוביץ', בפיקודם של הנס בלוך ויוזף גבּריאל. באחת האקציות האלה נרצח יושב ראש היודנרט ד"ר שניידשר, משום שסירב למסור לגרמנים רשימת יהודים מיועדים להרג. במקומו מונה איש היודנרט זאוסנר (Zausner).
ב-1 בדצמבר 1942 הפך הרובע היהודי בעיר לגטו סגור. רוכזו בו גם יהודים משרידי קהילות הסביבה, ומספר התושבים בו הגיע לכ-3,000. בגטו שררו תנאים קשים, רעב ומגפות. בחורף 1942/43 הוצאו מהגטו קבוצות צעירים למחנה העבודה ינובסקה שבלבוב.
היהודים חיפשו דרכים להיחלץ מהגטו. היו שניסו להבריח את הגבול להונגריה, ורובם נרצחו בדרך. אחרים ניסו להשיג ניירות אריים מזויפים, לברוח ליער או למצוא מסתור אצל מכרים נוצרים. בתחילת 1943 התארגנה קבוצת מחתרת ביזמתו והדרכתו של ד"ר סנדאואר (Sandauer), רכשה נשק, ותכננה פעולות התנגדות. הם ביקשו מהיודנרט עזרה כספית, אבל לא נענו.
ב-10 באפריל 1943 שוב בוצעה אקציה בגטו. כמה מאות יהודים הובאו לבית הקברות היהודי ונרצחו שם – תחילה התינוקות והילדים, וכעבור כמה ימים מרבית המבוגרים. ב-23-22 במאי 1943 הייתה בגטו עוד אקציה, וכ-550 יהודים גורשו למחנה מיידנק.
גטו סמבור חוסל ב-9 ביוני 1943. הגרמנים ועוזריהם אספו את היהודים, והרסו בתים והעלו אותם באש כדי לגלות מסתתרים. אחרוני התושבים בגטו – כ-1500 בני אדם – הולכו ליער סמוך לכפר רדלוביצה (Radlowice), כשלושה קילומטרים מחוץ לעיר, ונרצחו ביריות.
כמה מאות יהודים הצליחו לשרוד במקומות מסתור לאחר חיסול הגטו. בשבועות שלאחר אקציית החיסול הצליחו הגרמנים לעצור כ-170 מהם ורצחו גם אותם.