המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בסמושויוור 847 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-13 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך היו בהם גם בעלי בתי חרושת ובעלי קרקעות. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי. הקהילה קיימה בית ספר יסודי יהודי ותלמוד תורה.
סמושויוור, שהשתייכה בעבר להונגריה, סופחה אחרי מלחמת העולם הראשונה לרומניה. ב-30 באוגוסט 1940 חזרה העיר לריבונות הונגריה. בקיץ 1941 גירשו השלטונות ההונגריים לאוקראינה הנתונה לכיבוש הגרמני משפחה יהודית שלא יכלה להוכיח אזרחות הונגרית; ששת בני המשפחה נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolskiy) ב-27 או ב-28 באוגוסט.
ב-1942 גויסו גברים יהודים מסמושויוור לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם. ב-1944-1943 גויסו יהודים נוספים מסמושויוור לעבודת כפייה, הפעם בהונגריה עצמה; רובם ניצלו.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו בקהילה האורתודוקסית של סמושויוור 800 יהודים.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-3 במאי 1944, בצו ראש העיר ד"ר לאיוש ג'ורפי (Lajos Gyorffy), הוקם גטו סמושויוור בבית החרושת המקומי ללבנים. נוסף על יהודי העיירה נדרשו לעקור אליו גם יהודי הכפרים בנפת סמושויוור, ומספר התושבים בו הגיע לכ-1,600. סככות בית החרושת היו צרות מלהכיל את כולם, וקצתם נשארו בלא קורת גג, בגשם ובבוץ. בתחילה לא קיבלו יהודי הגטו מזון מבושל, וכשקיבלו מזון – לא קיבלו די לכולם. חיילי משטרת הגבולות שמרו על הגטו ועינו את תושביו כדי להיוודע היכן החביאו את חפצי הערך שלהם. בגטו פעלה מועצה יהודית.
הגטו חוסל ב-18 במאי 1944; תושביו הועברו למפעל ללבנים בקולוז'וור (Kolozsvar), ובין 25 במאי ל-9 ביוני 1944 גורשו משם לאושוויץ.