המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בסנטגוטהרד 134 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם הנֵאולוגי.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בצו שפרסם ב-6 במאי 1944 סגן הממונה על המחוז, ד"ר יוז'ף טולוק (Jozsef Tulok), נקבע 12 במאי המועד האחרון למעבר היהודים לגטאות. על בסיס צו זה הוקם גטו בסנטגוטהרד, במבנים של בית חרושת מקומי לחרמשים. 119 יהודים מקומיים ואִתם 30 יהודים מיישובי הסביבה נדרשו לעבור אליו ב-11-10 במאי, ובכל חדר בו הצטופפו שתיים-שלוש משפחות. רופא נוצרי שקיבל אישור כניסה לגטו הגיש לתושביו טיפול רפואי.
באמצע יוני 1944 הועברו יושבי למרכז שילוח במפעלי המנועים והמכונות מאייר בסומבטהי (Szombathely), ומשם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-4 וב-6 ביולי 1944.