המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Hungary ,Szombathely, גירוש יהודים מהגטו ע"י ז'נדרמים הונגריים, 30/06/1944. ארכיון יד ושם, 109FO7

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בסומבטהי 3,088 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה עמד על כשבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, ורבים היו פקידים. בעיר היו קהילה נֵאולוגית וקהילה אורתודוקסית, ולכל אחת מהן אגודות חברתיות ודתיות ובית ספר יסודי יהודי. במלחמת העולם הראשונה ולאחריה, כשהחלו להגיע לעיר פליטים יהודים מגליציה, הלכה וגברה בעיר האהדה לתנועה הציונית. בין שתי מלחמות העולם התפשטו רעיונות הציונות בסומבטהי, בעיקר בזכות פעילותו של הרב הנֵאולוגי ד"ר יוז'ף הורביץ.
בימי "הטרור הלבן" שאחרי מלחמת העולם הראשונה נהרגו כמה יהודים בפרעות אנטישמיות שהתחוללו בעיר.
בשנת 1942 גויסו רוב הצעירים היהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רבים מהם נספו.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, השתייכו כ-1,800 יהודים לקהילה הנאולוגית של סומבטהי, ו-1,068 – לקהילה האורתודוקסית.
ב-19 במארס 1944 נכנס לעיר גדוד ס"ס משוריין בפיקודו של בקר (Baecker). כעבור כמה ימים מונתה מועצה יהודית בראשותו של מנו ואלי (Mano Valyi). קצין הס"ס היינץ פון ארנדט (Heinz von Arndt), המפקד המקומי של הזונדרקומנדו של אייכמן, סירב להידבר עם ואלי. מונתה מועצה יהודית חדשה של עשרה חברים בראשותו של ד"ר אימרה וזל (Imre Wesel). בשל סירובו של וזל להיענות לדרישות הבלתי פוסקות של הגרמנים לספק להם סחורות ומוצרים למיניהם, עצרו אותו הגרמנים ב-24 באפריל 1944 ושילחו אותו למחנה המעצר בנג'קניז'ה* (Nagykanizsa). ב-25 באפריל שוב שינה פון ארנדט את הרכב המועצה היהודית ומינה את פרנץ זלן (Ferenc Zalan) לנשיאה. מאז ואילך נוספה לרשימת התביעות היומית של הגרמנים גם הדרישה לעובדים יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, הארצי והמקומי. בצו שפרסם ב-6 במאי 1944 סגן הממונה על המחוז, יוז'ף טולוק (Jozsef Tulok), נקבע 12 במאי כמועד האחרון למעבר היהודים במחוז לגטאות. ב-8 במאי 1944 קבע הוגו מסרוש (Hugo Meszaros), ראש עיריית סומבטהי, שהגטו בעירו יוקם סביב בתי הכנסת. יהודי העיר, 2,615 נפשות (926 משפחות), וכן 103 יהודים מיישובי הסביבה (16 משפחות) נדרשו לעבור אל הגטו בין 5 ל-12 במאי 1944.
יהודים שהמירו דתם לנצרות ביקשו להתגורר בגוש בתים נפרד בגטו, אך המועצה היהודית דחתה את בקשתם. עם זאת ייעדה להם המועצה מקום לכנסייה, ונזיר פרנציסקני אף קיבל היתר מיוחד להיכנס לגטו בימי ראשון ולנהל בעבורם מיסה.
חיי היום-יום בגטו נקבעו בהתאם לתקנות שהוציא מפקד המשטרה בסומבטהי, גזה רושאיי (Geza Russay). הוקם גם שירות סדר יהודי. ראש העיר הורה להקים בגטו בית יולדות, בית אבות, בית חולים ובית חולים למחלות זיהומיות.
ב-22 במאי 1944 פשטה המשטרה המקומית על הגטו בחיפוש אחר חפצי ערך מוסתרים. על הפשיטה פיקד קצין המשטרה קלמן פורדוש (Kalman Fordos). אחרי פשיטה ראשונה זו היו בסוף יוני וראשית יולי 1944 פשיטות נוספות על הגטו. השוטרים בסומבטהי גם חקרו ועינו את תושבי הגטו באחד מבתי הספר היהודיים והחרימו מזומנים, תכשיטים וחפצי ערך אחרים בשווי מיליוני פנגו.
במחצית השנייה של יוני 1944 אזל מלאי המזון של הגטו. המועצה היהודית פנתה פעמים רבות לעירייה בבקשה לסיוע, אך תחינותיה נפלו על אוזניים ערלות. ההגמון הקתולי של סומבטהי, שנדור קובץ' (Sandor Kovacs), מחה בתוקף על הצעדים נגד היהודים, ואף עלה בידו להציל כמה יהודים.
ב-28 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז שילוח במפעלי המנועים והמכונות מאייר שבעיר. עד 20 ביוני הובאו למפעלי מאייר גם יהודים מהגטאות בקורמנד (Kormend), קוסג (Koszeg) סנטגוטהרד (Szentgotthard) וּואשוור* (Vasvar) שבמחוז ואש, וכן מהיישוב הסמוך בלד (Beled) שבמחוז שופרון (Sopron). במרכז השילוח לא היו מים ולא היו מתקני בישול. הרשויות המקומיות סיפקו מזון מבושל לשוהים בו פעמיים בלבד, וגם אז בכמות שלא הספיקה אלא לכמה מאות בני אדם.
כשלושת אלפים יהודים שרוכזו במרכז שילוח זה גורשו ממנו בשני טרנספורטים שיצאו לאושוויץ ב-4 וב-6 ביולי 1944.