המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בסנטנדרה 206 תושבים יהודים ושיעורם בכלל תושביה – גרמנים אתניים (שוואבים) ברובם – היה כשני אחוזים. רוב היהודים עסקו בסחר בגפנים ובירקות או בגידול גפנים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי וקיימה בית ספר יהודי. בימי "הטרור הלבן" שאחרי מלחמת העולם הראשונה תקפו רוב תושבי סנטנדרה את יהודיה שוב ושוב.
בשנת 1940 נעשתה סנטנדרה מרכז גיוס לשירות עבודת הכפייה במסגרת צבא הונגריה. גברים יהודים גויסו והוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. ב-10 באפריל 1944 הגיעו לסנטנדרה יחידות צבא גרמניות וירו בחמישה יהודים. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 השתייכו לקהילה הנאולוגית של סנטנדרה 170 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. יהודי סנטנדרה הצטוו לעבור יחד לכמה בתים שיועדו לגטו בסוף אפריל 1944, עוד לפני שפורסם ב-12 במאי הצו בדבר הקמת גטאות במחוז. נאסר על היהודים באיסור חמור לצאת מתחומי הגטו, ועד מהרה הם החלו לגווע ברעב.
ב-30 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו לבקשמג'ר (Bekasmegyer), לאחד ממרכזי השילוח של גטאות מחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון שמסביב לבודפשט. משם הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-6 וב-8 ביולי 1944.